היש צוהלת ושמחה? (ה)

בוקר טוב לכו--ל--ם, המסיכות שמסתובבות היום בחוץ מעוררות בי מחשבות על המסיכות שלנו כאן, בפורום. גם בחיי היומיום, במפגשים עם אנשים קרובים לנו, אנחנו בדרך-כלל עוטים מסיכות, המאפשרות לנו להסוות את רגשותינו האמיתיים. בפורום המסיכות גסות יותר, באמצעות שמות בדויים ולעתים גם סיפורים בדויים. ולמרות הכל, מאחורי המסיכות מסתתרים רגשות עזים, המתפרצים ויוצאים שוב ושוב. למקום הזה, שבו המסיכות דולפות, מיועד הפורום שלנו. כאן, אצלנו, אין מסיכות שמחות וצוהלות. וגם מאחורי המסיכות לא מסתתרת שמחה גדולה. ולמרות הכל, אנחנו מקבלים את זה באהבה, את המסיכות ואת הצער והכאב. האם המסיכות אכן עוזרות לכם בפורום שלנו? אני מנסה להרהר מה ההבדל בין צביקה ויהודה, שאינם מסתירים מאתנו את כאבם מאחורי המסיכות, לבין ציפורן, למשל, המעדיף לשוב ולעטות על פניו את המסיכה הקשיחה. מה עושה לכם השימוש במסיכות, והאם הוא באמת מסייע או מפריע? האם אתם יכולים להסיר, לפעמים את המסיכות, ולגלות את הפנים שמאחוריהן? ומה דעתכם להחליף, לפעמים, במסיכות, כדי לנסות להבין את מה שמסתתר מאחוריהן? חג שמח לכולם, דרור