שיר: דמעות של מאלכים

דמעות של מאלכים , דמעות של חיילים, הם דמעות של חיילים שאיבדו חברים , דמעות של ילדים שאיבדו אב במלחמה , דמעות של אדם היודע שלעולם לא יחזור למה שהוא היה , דמעות של מי שהכיר את אימי- המלחמה , ופוחד מן החיים אחריה , דמעות של מלאכים דומים ליהלומים קטנים ונדירים , שאותם נפיצים למרחקים . כל אלא דמעות של מאלכים , מלאכים שתמיד עלינו מגינים , יהלומים זכים וחפים-מפשע שאינם אחראים לשום מלחמה .

די משהו עליז בחייך תן להתחיל את היום החדש עם חיוך..........

תדע שאני מבין אותך ,אך יש לי מצב רוח נוגה ועצוב בזמן אחרון , אבל אם שמח לך בחיים אני יכול אולי להנות מבדיחה או משיר אופטימי ואולי להתעודד קצת .

הנני נכה משותקת בגפיים התחתונות. תמיד היו נושאים אותי בידיים כי לא הייתי מוכנה בכיסא גלגלים. עד שיום אחד באחת ההפסקות ביקשתי מחברה לשאת אותי לחצר והיא ענתה לי:את נורא כבדה.למה לא תקחי לך כסא-גלגלים כמו כל הנכים?נכון למה לא?הצתרפו ילדים אחרים.הדברים פגעו בי קשות.לא רציתי בכיסא-גלגלים.התנגדתי בכל תוקף.לא השלמתי עם העובדה שאני נכה.תמיד קיויתי שאוכל אי פעם ללכת.ולכן לא רצו אמרתי לא צריך אז אשאר בהפסקות בכיתה.וכך מצאה אותי המורה רבקה.למה נשארת בכיתה?שאלה וכשסיפרתי לה מה קרה אמרה כשהיא מהורהרת:את יודעת:גם אני חושבת שעדיף שתקחי כסא גלגלים.לא רוצה צעקתי הלומת כאב ועלבון.והתחלתי לבכות לא צריכה אף אחד.ואז המורה אמרה מה את חושבת לעצמך,שכולנו צריכים לסבול את התנהגותך כולנו צריכים לשרת אותך כל הזמן האם כולנו אשמים שאת מוגבלת ברגלייך וצריכים לשאת אותך כל הזמן.אז אני אומרת לך כעת תדאגי לעצמך תקחי כסא ותנהגי בו לבד כי לנו אין כוחות רק בשבילך.ותתחילי גבירתי לדאוג לעצמך כי לנו נגמרו הכוחות. תימצוט|||||דבורה עומר|||||אני אתגבר

אני מבין טובמה שאתה חושב על השיר שכתבתי .על העובדה שכולנו נושאים סבל וכאב ממקומות שונים ושאנחנו צריכים להתגבר על הבעיות ועל החרדות בכוחות עצמנו . לחשוב יותר חיובי ולא לדכא אחד את השני בפורום הזה. אלה צריכים לעודד אחד את השני. אני חושב שאנחנו צריכים להיות פה כמו משפחה זאת אומרת לקבל אחד את השני בשמחות שלו, ברגעי אושר שלו וגם ברגעי המצוקה שלו . מה שטובעבורי הוא להוציא את הכאבים שלי במסגרת הפורום הזה . אני מרגיש מספיק נוח ויש ביני לבין משתתפי הפורום תחושה של משפחה . אני מבין את התחושה הנוראית שלך . אף אדם לא רוצה לגעת בכאב ובסבל . גם אני לא נהנה מזה. אך כשהכאב והסבל הם רגל מהחיים שלך חייבים לאוור אותו , לחלוק אותו אם אנשים אחרים .אחרת הוא מפריע לעשות דברים אחרים .לאסוף כוחות ולהתגבר על הפחדים ,על החרדות . כשאתה נשאר בודד אם מה שעובר לך בראש אתה מסוגל להשתגע . תחשוב על כך ואולי תסכים איתי .

והקב"ה, אוסף את דמעות הצערהמוצדקות של בניו, אחת לאחת, וכשתתמלא הכוס, הוא ישלח את משיח צדקנו. אז, אם כואב לכם , אל תתבישו, בכו בני, בכו.

וואלה רוז הוצאת לי את המילים מהפה צביקה צריך להיות מלאך ולא מאלך