צביקה

גם אני מצטרפת. לעיתים ההשתתפות בפורום הזה לא קלה. יש כאן חשיפה לא מעטה. והחשיפה מחייבת הרבה התמודדות לא פשוטה. מעבר לזה לכולנו יש את החיים היומיומיים האחרים שלנו, מעבר לפורום, עבודה, לימודים, משפחה, ילדים, ובעיות אחרות. כל אחד וסוג הבעיות והעיסוקים שלו. אני למשל, נעלמת הרבה פעמים לכמה ימים ואז חוזרת. לא פשוט לעקוב אחרי כל ההודעות ואחרי כל הנושאים, שבואו נודה על האמת לא תמיד עוסקות בנושאי הלם קרב ובסביבתם. זה ברור, זה טבעי, זה נכון, זה מוצדק, כל מה שתרצו. אי אפשר לעסוק כל הזמן רק בפגעי המלחמה, במיוחד לאנשים שקמים עם זה בבוקר, הולכים עם זה לעבודה, עולים עם זה לאוטו או לאוטובוס, וחוזרים לישון אתם, עם פגעי המלחמה ושבריה. וכשצביקה כתב כאן שהוא עוזב בינתיים את הפורום, מאד מאד הבנתי אותו. מעבר לכל הדברים שנוגעים לכל משתתפי הפורום שבאו מן המלחמות השונות, סיפור החשיפה הגדול של אילאיל וראש ממשלתנו הנבחר, והתנפלות התקשורת על משפחת קומיי הם בודאי לא דבר פשוט ובטח מוסיפים לחץ ללחץ שנתונים בו בזמנים רגילים. אבל, אולי כדאי בכל זאת שיחזור אלינו קצת. גם כי אנחנו מתגעגעים והואבאמת חסר לנו. (אבל זו סיבה אגואיסטית :-) ) אבל ובעיקר כי הדינמיקה של הפורום הזה אינה אותה דינמיקה בלעדיו. נכון, צריך לברור כאן את החיטה מהמוץ או איך שלא אומרים את זה, אבל ביננו, לא שווה? אז גם אני מצטרפת לגעגועים ולבקשת החזרה. ורק טוב לצביקה ולכולם. לילה טוב נעמה

נכון, נכון, אבל הוא אמר שהוא יחזור כשיוכל, לא לכולם עבודה ובוס כמו שלי :-) והפורום הזה באמת שואב אותך אליו לפעמים, בלי להרגיש. וגם נעמה, זורקת לנו עצם מידי פעם ונעלמת. אבל יש פה תשובה שלה למטה שנשמעת כמו התנצלות כזו. אז נסלח לה. וכנראה שכל אחד חש צורך מידי פעם לעזוב. שיהיה לכולם יום טוב.