גולשים

שלום חברים, יהודה צודק. בימים האחרונים אני עובד קשה, ולא תמיד יש לי פנאי להרבות ולכתוב בפורום, למרות שאני יושב זמן רב ליד המחשב ועוקב אחרי כל ההתפתחויות בפורום. וזה מעורר בי מחשבות על תפקידי בפורום. היו ימים שהשיחות היו גולשות לויכוחים פוליטיים או תיאולוגיים, והיה צורך בהרבה פישור וניטור, וניסוח הודעות שישיבו את הפורום למסלולו. בינתיים נוצרה בפורום חבורה של משתתפים קבועים, שכל אחד יחיד ומיוחד, והתגלתה גם אווירה של תמיכה הדדית שמוססה את הוויכוחים והעימותים שליוו אותנו עם פתיחת הפורום. ולמרות זאת, אני מבחין בתקופות של שיחות סרק, שגם אם אינן מלוות בוויכוחים, מתבטאות בדיונים פילוסופיים המחליפים את הויכוחים האידיאולוגיים. למעשה, גם כאן מדובר בצורך להרגיע את הנושאים הקשים, השבים ועולים כאן בתדירות קבועה. ועם זאת, גיליתי שללא השתתפותי נוטה הנושא המרכזי של הפורום שלנו להיעלם, ושעלי לשוב ולעורר את הסיבה שלשמה הקמנו את הפורום הזה. הנושא אינו קל לעיכול, ויש כאלו שעד היום נותרו בצל ועוקבים אחרינו מרחוק. גם למענם עלינו להמשיך ולהוציא מן הארון את שדי המלחמה והטראומה. אם אנחנו לא נדע להתמודד עם הסיפורים הקשים שהבאנו אתנו, לא יהיה סיכוי שבתרבות הסובבת אותנו מישהו יתייחס אלינו ברצינות. אני אוהב את הפורום הזה, ואתכם, ויש לי סיפוק רב מניהולו. עם זאת, עלי לדאוג גם לפרנסתי, ולעתים אינני יכול לשהות כאן שעות רבות מדי יום. זה מעלה שאלות רבות הנוגעות לניהול הפורומים. בינתיים אין לי תשובות, אבל אני משתדל לגייס כספים שיאפשרו את פתיחתן של קבוצות תמיכה מקצועיות וסגורות, לנפגעי הלם-קרב ולמשפחותיהן. פעם הייתי נוהג 'להעביר את השרביט' לצביקה או לרוז, כשנאלצתי להיעדר מן הפורום. נדמה לי שכעת אני יכול לחלוק את השרביט עם כולכם, ולדעת שגם כאשר אינני משתתף בפורום בכל שעה ושעה אתם תמשיכו לשמור על רוחו ועל מטרת הקמתו. ואני מודה לכולכם על האווירה המיוחדת במינה שיצרתם כאן, ואינה קיימת בפורומים אחרים בסביבתנו. שלכם, דרור