סיפור בהמשכים (1)

הרוח שרקה בחוזקה הגלים התנפצו בעורמה כאילו מנסים לומר דבר מה ואני בחיוך מיסתורי כבר מבין מדוע כל המהומה ולא כמו קודמי אני ידעתי שאני בין החיים היו הרבה הרהורים לפשר הדבר ומדוע הים נחשב לאכזר ולא צפוי ההיפך הוא הנכון שרק אנו מחליטים אפילו לגורל אחרים גם אם מדובר בדגים או סתם צרצרים.

אז זהו, אני חי, איכשהו ניצלתי מהסערה, אבל איפה אני? אט אט, התרגלו עיני לחשיכה, והתחלתי להבחין בעצמים סביבי. הייתי על היבשה בין שני סלעים שחבקו אותי בתוכם, ועלי, שכבה של חול, "כנראה שהגלים שטפו אותי הנה." חשבתי." איך יוצאים מפה?"

אה?:)

לפתע הוצפתי בזכרון, הייתי חולה, הרגשתי רע, כנראה שהתעלפתי, איפה אני נמצא? מה קושר את ידי? התחלתי להתנועע כמו תולעת, לאט לאט השתחררו ידי, מיששתי את סביבתי, תחילה פני, שכבה עבה של איפור כסתה אותן, אחר כךאת שאר גופי, חליפה, אני לבוש בחליפה , מעלי תקרה, כל כך נמוכה התקרה, וסביבי, קירות, איזה חדר קטן, למה החושך הזה.ואז הבנתי "אני נמצתא בארון מתים "

לא רק שגיליתי שאני בארון מתים, פתאום הרגשתי שהארון זז.