7 שנים אחרי

7 שנים אחרי, אני מקווה לקבל בקרוב הכרה על פגיעה נפשית שנגרמה לי במהלך שירותי הצבאי בשטחים. האמת, בפגישות האחרונות במרכז ההערכה כבר הייתי חסר סובלנות. רוצים שיכירו, לא רוצים שלא יכירו. הוציאו לי את המיץ. אמרתי להם: כבר לא איכפת לי מה תחליטו, רק תחליטו. לכאן או לכאן. בלב חשבתי: אני הרי יכולתי להתגייס לאלף ואחת יחידות, ובחרתי ללכת ל"קרבי", לתרום. ושם, שם זה קרה לי. אני זוכר את הרגע במדויק. כמובן, הכל בדיעבד, כי בעת ההתרחשות בכלל לא הבנתי מה קורה איתי, ואיך, ולמה. חיי - כמו שאתם יכולים לתאר - השתנו ללא הכר. מקצה לקצה. בקרוב, אולי, זה ייגמר. המליצו על 20 אחוזי הכרה. רציתי לשאול אתכם מה המשמעות, ומה הזכויות שלי. תודה.

שלום קרחנמס, כולנו כאן מתארים לעצמנו איך השתנו חייך. ברכות על כך שהוכרת, לאחר זמן כה רב. 20 אחוזי הכרה מעניקים לך, ראשית, את הזכות לטיפול נפשי. לשם כך עליך לפנות לעובדת השיקום במחוז אליו אתה משתייך. כמו-כן תקבל מדי חודש תגמולים בסך 676 ש"ח, ועוד הטבות שונות. את התמלוגים אתה זכאי לקבל בדיעבד מיום הגשת התביעה. אינני יודע מה היו חוות-הדעת שהגשת לוועדה, אך כדאי שתדע שבדרך-כלל הוועדות מאשרות דרגה נמוכה של אחוזי נכות, ואתה יכול לערער לוועדת הערעורים העליונה בתוך חודש ולבקש דרגת אחוזים גבוהה יותר, בהתאם לרמת הקושי שלך ולחוות הדעת שבידיך. אם ועדת הערעורים לא תקבל את הערעור תוכל לפנות שוב לוועדה רפואית לאחר ששה חודשים, ולבקש את העלאת האחוזים בשל הרעת מצבך, אם יורע מצבך. לצערי, זהו תהליך ארוך ומייגע, הנובע מכך שאגף השיקום מנסה להתיש אותך ככל האפשר. אין סיבה להיכנע ולוותר. בהצלחה, ד"ר דרור גרין