מה ניתן לעשות עם נפגע הלם קרב בהדחקה

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

24/06/2008 | 11:50 | מאת: שני

שלום, ידיד שלי חווה טרגדיה קשה במיוחד במלחמת לבנון השניה מאז, התנהגותו השתנתה והוא נסחף לא פעם להתקפי זעם להתבודדות ולמופנמות ההתנהגות הזו איננה מאפיינת אותו כבשגרה אלא מופיעה מידי פעם וללא ספק מכבידה על חייו משיחות שקיימתי עם אנשים שהכירו אותו במהלך שירותו הצבאי לפני ואחרי הטרגדיה נראה כי תופעות כאלה מופיעות גם אצל חברים נוספים בצוות "האבחנה" שלי היא כמובן לא מקצועית וחד משמעית, ומהצד השני מדובר בבחור שההאחזות שלו באגו היא רבה ולא נראה לי שישתף פעולה עם העניין הטראוומה נוגעת לקרב מאוד קשה בו ידידי ראה את חבריו הטובים נהרגים אל מול עיניו ובפרט את חברו הטוב ביותר שרמת הקרבה בינהם הייתה כאחים ממש איך ניתן לעזור

25/06/2008 | 15:47 | מאת: מאיר

ד"ר דרור גרין יענה לך בקרוב תמשיך לעקוב עד שתקבל תשובה .

01/07/2008 | 16:13 | מאת: אלון

בדרך כלל מאוד קשה לעזור למישהו שלא רוצה עזרה. במקרים מסוימים זה לוקח שנים עד שהוא יבין שהוא זקוק לעזרה ובמקרים אחרים זה לא יקרה אף פעם - ההכחשה מאוד חזקה. יש כאלה שהזמן מרפא את הפצעים או שהם לומדים לחיות עם הקשיים ללא עזרה. טראומה מהסוג הזה משנה את חייו של אותו אדם - אי אפשר לחזור לחיות כאילו לא היה כלום - אפשר ללמוד לחיות איתה לבד או בעזרת טיפול - לעיתים היא מוציאה מאותו אדם כוחות שלא ידע שהם קיימים. יש לא מעט מטפלים בתחום של טראומה והלם קרב שחוו בעצמם טראומה ואחת הדרכים שלהם להתמודד עם הטראומה של עצמם היא לעזור לאחרים שחוו משהו דומה.

02/07/2008 | 02:11 | מאת: הפצוע האלמוני

אני הדחקתי את פגיעתי, הסימנים לפגיעה הופיעו בהדרגה וכללו חוסר שקט, דריכות גבוהה, התפרצויות כעס , נידודי שינה, חלומות, חרדות, וקשיי ריכוז. בתחילה הדחקתי וניסיתי להתגבר בכוחות עצמי, ידעתי שמשהו לא בסדר אך לא הכרתי את התופעה ואת ההפרעה הפוסט טרואמתית. החיים בצל הפגיעה נמשכו כשנתיים הסימנים רק החמירו ורמת הפגיעה רק התעצמה ככל שעבר זמן הקושי וההתמודדות היום יומית הפכו בלתי נסבלים ומתישים. במצב הקשה הזה התחילו גם תופעות של הזיות וקושי בהבחנה בין מציאות לדמיון. בעיות קשות בריכוז ובזיכרון לטווח קצר. ועדיין ללא טיפול , עד שיום אחד זה קרה, התמוטטות כללית, שבה אתה לא רוצה יותר דבר. ואז התחיל הטיפול שכלל טיפול תרופתי מאסיבי, וטיפול התנהגותי מאסיבי, מהמצב החמור הזה קשה לצאת, צריך הרבה רצון, כוחות ותמיכה משפחתית וחברית, הטיפול נמשך כבר 3 שנים וישנה הטבה בזכות מכלול הגורמים שהזכרתי, הטיפול התרופתי ממשיך וכנראה לכל החיים. אז למי שמדחיק או למי שחושש מפסיכיאטריה, דע לך שהזמן שעובר רק יחמיר את המצב ואז אתה עלול להיות באמת פסיכי וקשה יהיה להחלים מזה. נפגעת? חשת בשינוי בהתנהגותך? הסובבים אותך אומרים לך שמשהו לא בסדר אתך? גש לרופא והבדק כמו כל מחלה אחרת! הפצוע האלמוני

27/07/2008 | 14:49 | מאת: נורית זר

שלום ביתי בת 23 השתחררה לפני חצי שנה מהשרות בצהל. בשירות היא השתתפה בפינוי בנוה דקלים בגוש קטיף ובהתנחלות בחומש בשומרון( כצוהרת בקורס קצינים). בנוסף היא שרתה במהלך המלחמה כקצינת מטה נפגעים והייתה אחראית על מיון חפצי חללים. מאז שהיא השתחררה מהצבא, לפני כחצי שנה היא סובלת מסיוטי לילה וקשים בשינה. האם היא זכאית לקבל סיוע ממשרד הביטחון כדי שתוכל לממן לעצמה טיפול נפשי? אודה לכם אם תוכלו להחזיר לי תשובה

מנהל פורום טראומה והלם-קרב