שלום לכולם

היום ה 16.10 לפני 33 שנה היה הארוך והקשה ביותר שעברתי במלחמה ביום זה עלינו על מארב קומנדו מצרי בסדר גודל של גדוד אנחנו היינו בהתחלה מחלקה כשניכנסו איתם לקרב עקוב מדם ושם נפלו או נפצעו מרבית חברי למרות הבדל בגודל הכוח גברנו עליהם וברביתם נהרגו נפצעו או נפלו בשבי כאן אני רוצה להעריך את המג,ד דורון רובין על כושר המנהיגות שלו רוח הלחימה ובסופו של יום גם לו היה איכפת מהשבויים ודאג למים ומזון עד כמה שהיה ואף צעק והעיר למכג"ד המצרי שישב לאכול ולשתות בניגוד אלינו שקודם החיילים אוכלים ורק לאחר שאחרון החיילים אכל רק אז המפקדים אוכלים מה שלא היה אצל המצרים ועל זה ניתן לקרוא בפורום הסגור המלחמה של דורון רובין כך שגם אצלי אדם הוא אדם וכולנו נלחמנו בשביל הדגל כמו המצרים בדיוק ומשהסתיים הקרב מגיע להם יחס אנושי כפי שדורון נהג

התרגשתי ... היו זמנים... מהצה"ל של פעם לא נשאר הרבה....במקום המח"טים האגדים דאז , כיום מוצבים פקידונים אשר ניהלו את במלחמה האחרונה, מאחורי מסכי פלאזמה כשהחיילים נטחנים בטשח בטפשות ע"י אנשי חזבללאה היות ולא קיבלו פקודות ברורות אם בכלל. איך נפלנו .......איזו בושה............