למה לא מסיימים את הטיפול בנפגעי מלחמת 73??

חודש אוקטובר כל שנה הוא חודש מאד קשה בשבילי. הסיוטים חוזרים, אני לא ישן בלילה אלא עם כדורי שינה והמצב הכללי שלי הולך ומידרדר. אין ספק היום לאף אחד שהטיפול הכושל בנפגעי יום כיפור גרם תופעות לוואי כמו העברה בין דורית, הרס משפחות ועקב הגיל המבוגר של הנפגעים, לחץ דם גבוה, סכרת ועוד. למרות ההכרה ממשרד הביטחון הטיפול הוא כושל ומעדיפים לטפל בנפגעי המלחמה האחרונה, אבל אין ספק שהטיפול בלוחמים של 73 היום, עלול להיות כבר מאוחר כמו במקרה של רון ארד למשל. מדוע משרד הביטחון וצה"ל לא מסיים את הטיפול בלוחמים הוותיקים? למה?

נו פז בחייך מה עוד לא למדת הכושי עשה את שלו הוא כבר יכול ללכת ומצידם לעזאזל

חברים יקרים כל כך עצובה ההרגשה ששוכחים אותך, אחרי שאתה בעצם פצוע של הצבא, של העם. כל כך קשה לסחוב את הפצע כל השנים האלה, וזה בטח לא נהיה קל יותר ככל שהשנים חולפות. זה, יחד עם הסטיגמות, וחוסר הזמינות של הגורמים המטפלים, והבעיות הביורוקרטיות. לפני כמה שנים השתתפתי בסדנה שהיו בה פצועי הלם קרב. אני זוכרת כמה קשה זה היה לשמוע מהם על הסבל ועל העוצמה של הפלשבקים. אתמול בדיוק דיברתי עם אבא שלי, שגם לחם ביום כיפור, ושאלתי אותו אם הוא עדיין זוכר את המראות של המלחמה. הוא אמר לי שכן, ואפילו ביתר חדות עם השנים שעברו. והוא אינו מוגדר כפצוע מלחמה. אבל כל שנה, ביום כיפור, הוא צם. ומסתגר בדלת אמות של זכרונות חרישיים של המלחמה הקשה ההיא. אני נולדתי בזמן מלחמת ההתשה. וכמה מתיש לראות שגם היום נולדים תינוקות של מלחמה, והאם הילדים האלה יהיו גם הם בצבא? אני נשבעתי שאעשה ככל שאפשר כדי שילדינו הקטנים יגדלו למציאות אחרת. אולי יש לנו סיכוי, אבל קודם כל באמת צריך לטפל בכל הפצועים והפגועים. בסדנה אז, לפני כמה שנים, כתבתי משהו שמתקשר לפצעים של מלחמה, ורציתי לשתף אתכם בו. חבקי אותי אמא אדמה. רפאי את פצעי. לטפי את נשמתי הפצועה, מצולקת בצלקות של כאב, ברסיסים ובפלטינות. תני לי מרגוע. תני מרגוע לילדי המלחמה, שרוצים לחיות. תני מרגוע לאלמנות, שרק היום יצאו מהקבר של הבעל שלהן, שנהרג במלחמה. תני שלווה לחיילים הלומי זוועות הקרב, שותתי פלצות, מתפתלים מכאבי בטן, נלחמים עד חורמה בצעקות שאין בהן הגה. חבקי אותי, אמא גדולה. אל תבלעי אותי בתוכך, ונשמתי עדינה ופגיעה, פצועה כל כך. תני לי את החום הדרוש בדיוק, לא פחות מדי ולא יותר מדי. השרי עלי מהנצחיות שבך, מהחוכמה של דורות וימים, כי מן העפר באתי ואל העפר אשוב. את, שראית את הזוועה, שעליך התפוצצו הרימונים והדף הקרב, ועליך פרחו שוב הכלניות והוריקה שוב החיטה. את, המתחדשת תמיד, אביב קיץ חורף וסתיו, מקור הכל, תני לנו את הכוח להתחדש בעצמינו. שחררי אותנו מהקברים של הארץ הזאת. שחררי אותנו מזוועות המלחמה. תני ליתומים מרגוע. תני לאימהות שקט. תני אהבה לנשים ולילדים. שחררי אותנו מהפלשבקים ומעצרות הזיכרון. תני לנו לזכור את הפורח, את החי, ולא להישאר קבורים באותם רגעים של מוות, כאילו העולם עמד מלכת ואנחנו מצבה חייה של המלחמה ההיא. חבקי אותי אמא אדמה. רפאי את פצעי. נשקי את צלקותיי. הבריאי את הכעסים שלי. נקי אותי ותני לי לחיות בשלום. הלוואי ונצליח לרפא את פצעי המלחמה ולהביא שלום. תמי.

יהודה שלום . יהודה רציתי לשאול . אתה סיימתה את הטיפול של המישרד הביטחון . כמה אחוזיםיש לך . לצמיתות .

פז הלומי קרב של 73 מאוד קשה להם להמשיך ולשרוד . הלומי קרב שבאים ממלחמת לבנון השנייה לא יודעים כמה הנפש שלהם שבורה ולעולם הם לא יחזרו לשגרה .הם לא יהיו אבות מסורים. הם מהר מאוד יהיו עייפים כי ילחמו בעצמם להיות כמו כולם ולא יציליחו יקח עשרות שנים עד שהם יבינו את זה .יעברו שנים רבות עד שהתרופות ימחקו להם את הזכרונות מהמלחמה ושום רופא לא ימצא להם תרופה שתחזיר אותם לשגרה. אולי הנינים שלנו ימצאו צמח מתאים במקום הכימי שאנחנו לוקחים.