צרות

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

24/01/2006 | 02:51 | מאת: מאיר

חודל שלום . תעשה לי טובה תדבר עם חנה היא לא רוצה יותר לחיות ורוצה למות ולי אין כח יותר להרגיע אותה ויוצא מדעתי .עשיתי כל מה שאפשר ולא יודע מה לעשות יותר . מאיר

24/01/2006 | 22:24 | מאת: לי

מה קרה פתאום, מאיר? במה אפשר לעזור? לכולנו נמאס לפעמים ומרגישים שאין יותר כוח, ואין בשביל מה...אבל אסור להרים ידיים!

25/01/2006 | 09:06 | מאת: איתי

אולי פשוט עדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה - כי יש גם דברים יפים בעולם, לא?

26/01/2006 | 01:50 | מאת: מאיר

לי שלום לא יודע מה עובר עליה אומרת לי כל הזמן שנימאס לה מהחיים ורוצה למות ולא עוזבת אותי מהאימרה הזאת יום ולילה . רע לה בנשמה לא טוב לה כואב לה כל הזמן הראש . וכל יום יש משהו אחר וחדש . מיאשת אותי גם מהחיים מכניסה אותי ללחץ וגורמת לי להתפרץ עליה ואחר כך אני בוכה למה זה יוצא לי דפקה עליה .הבן חזר הביתה מחפס את החיים שלו וכנראה שזה משנה לה את השקט הנפשי שהיה לה לוקחת יותר כדורי שינה מתעצבנת מכל שטות ומביאה אותי גם להיתרגז .הבן קשה לו מכל הגירושין יש לו מריבות עם גרושתו בגלל הילד היא לא רוצה לתת לו אותו עושה בעיות למרות שיש החלטה מבית המשפט הכל ביחד יושב לנו על הראש ומיאש את כולנו .הילדה גרה אצלנו בחצר וחייה את חייה לבד . הבן האמצעי רוצה לנסוע לחו"ל והבן הגרוש בא עם הצרות שלו אלינו וקשה לנו שנינו אני ואשתי .הנכד עם הבעיה שלו לא זוכה בשנוי לא מקבל צומת לב מאיתנו רואה את המצב וסובל גם.אני כמעט ולא יושב ליד המחשב מודאג מהמצב צמוד יום ולילה לרדיו סגור ומסוגר שומר ומשתדל להיות בסדר דואג עד שכולם ילכו לישון ותוחן את עצמי כל הלילה מה יהי הסוף לכל הבעיות ומחפס עזרה ממכם.

26/01/2006 | 23:09 | מאת: ציקו

מאיר מה קורה אני לא מבין למה לא פניתה מיזמן למטפלת שלך באגף השיקום הם חיבים לתת לה עזרה וזה היה מאד מקל אליך. הספר לך סיפור קטן. שסיפרתי למטפלת שלי שהאישה נטשה אותי בזמנים הכי קשים שלי שהייתי שבור לגמרי ממש קשים שבקושי תיפקדתי והייתי המון על כדורים. והמטפלת שאלה אים אני רוצה שהיא תידבר אים האישה אמרתי לה שבשום אופן לא. בקיצור אל תיתביש ולך לקבל מה שמגיא לך. ידידך ציקו.

27/01/2006 | 21:28 | מאת: מאיר

ציקו עובדות השיקום ילדות שעושות מה שאומרים להם ואין להם שום מושג בעניין .הם יכולות רק לתת הפנייה לרופא ולא יכולות לעזור בכלום . המצב של אשתי זה יאוש מהחיים המזורגגים שבחיים לא ישתפרו לטובה ותמיד ירדו עוד ועוד עד הסוף ופה כבר אין סבלנות לחקות שיהיה יותר גרוע כי כבר טוב לא יהיה . זה היאוש שלה ובזה אף אחד לא יכול לעזור היא צריכה רק עידוד להמשיך ואני לא יכול לעודד כי גם אני באותה צלחת .הרופא יכול להוסיף כדורים וגם מזה נימאס לנו .אני רוצה לקחת אותה אולי לים המלח אולי היציאה הזאת תשפר קצת את המצב ויתן לנו עוד קצת אויר לעוד קצת זמן . החורף עוצר אותנו לצאת בקייץ אנחנו נוסעים לחוף הים בלילה ויושבים עד הבוקר זה היה מרגיע ומשקיח אותנו מהרבה דברים השמש גם חסרה ואין ברירה נחקה ונעביר את הזמן כמו שהוא אולי כך עדיף .

מנהל פורום טראומה והלם-קרב