בשעה 21 תכנית עובדה על דור שני להלם קרב

כואב . זאת האמת הכואבת . הרסתי למשפחה שלי את החיים . אין ולא יהיה משפט יותר נכון ועצוב . פשוט הרס . לזכותי ואוי לכזאת זכות יאמר שמעולם לא הרמתי יד עליהם אבל צלפתי במילים -תמיד זרקתי הכל בום בפרצוף...בלי לצנזר...בלי לחשוב...ישר יורה... לא הצלחתי להיות אבא נורמלי...אבא כמו כולם..להיות אבא..לתת לילדים שלי את הטוב מהחיים .לא להכנס למצבים רעים -לא להעביר את האטרף -את הרע -את המוות אליהם . על פי רוב השתדלתי ומשתדל למלט עצמי מהמצבים האלו וכשהאטרף שולט וכל משפט שיוצא גרוע מרשימת חסול -בורח לים להרים למדבר לאן שרק מוצא מפלט... ומשאיר מאחרי את האנשים הכי אהובים עלי פגועים לא מבינים מה קורה כאן ולמה זה מגיע להם??? וכל מה שרציתי כל חיי זה שרק יהיה להם טוב -אין לי ולא נשאר לי דבר מלבדם במדינה . היה לי קשה לצפות בתוכנית הערב..בכיתי...גם אשתי בכתה -לא מזמן הלכה לישון -נשכבתי לידה ושאלתי אותה אם היא עדיין אוהבת אותי . חיבקה אותי חזק וענתה -אני נורא מתגעגעת אליך....

ידעו הכל מזמן. ולאט לאט מורדים מהנזק שגרמנו לילדינו ולנשותנו .לפני 10 שנים הילדה שלי שהיא כבר בת 35 היתה בבית ציוני אמריקה למחקר על ילדים של הלומי קרב .מה שווה להביא כתבה כזאת עכשיו כאילו רק עכשיו התברר העניין.למה לא ממשכים לעקוב ולראות תוצאות ואת הנזק שניגרם להם .צריכים לעשות תוכנית עם סדרה פעמיים בשבוע עד שיגיעו למה נישקנו את הילדים שלנו שנולדו לפני המלחמה .שישאלו למה לא קיבלנו נשיקה מהילדים שלנו עד עצם היום הזה . הפריקה של הילדים תבוא ביום המוות שלנו ליד הקבר . ראיתי כבר תמונות כאלה .אני לא יתן לילדים שלי את האפשרות הזאת כי תרמתי את גופי למחקר ולא רוצה זכר ממני שישאר .אני מלמד את הילדים שלי להיות גאים בי ומשחרר אותם מהגעגועים אליי על מנת לא להגיע לזה .אני ואשתי מבטיח לכם שנמות יחד שנינו סובלים באותה המידה כי הגוף לאט לאט מתחיל להכניע .הילדים שלי הם החיים שלי שמרתי עליהם כמו בתוך בקבוק עם פורמלין והרסנו להם את החיים שקשה להם להראות אהבה לילדים שלהם ומגדלים אותם כמו שאנחנו גידלנו אותם .הנכד שלי גם לא זוכה ממני לכלום המתנות שאני מביא לו לא קונות אותו אני רואה את הכעס שלו בעניים ואף אחד לא יודע להסביר לו למה זה מגיע לו. את הכל הוא ידע רק כשהוא יגדל אני כבר לא יהיה בחיים לראות קצת נחת מהנכד .הוא עדיין רואה אור כשיורדת עלי החשכה .ולא מבין כשאני רואה לבן למה הוא רואה שחור.למקום שאנחנו נלך יעברו עוד דורות עם לא נכתוב. הטוב שיש לנו כח לחבק ולשמור על הילדים שמצלחים לעמוד על הרגליים ללא עזרתנו עוד יבוא יום שישאלו למה זה מגיע לנו ולמה לא עוזרים לנו לעזור להם שיחיו לא ישרדו בלי טעם . מאיר

אחי היקר שלום. מגיע הרבה סליחות לנשתונו .הם לא דאגו לעצמם והימשיכו לגדל את ילדיינו ולא עזבו אותנו .אשתך כמו אשתי זקוקה לנו. החיבוק שלנו מחדיר לה קוחות שלעולם לא תעזוב ותנתוש אותנו .עשרות שנים אנחנו לא יושנים איתם ומוצאים רק הזדמניות לחבק אותם לשנייה או שתיים .מי כמוני או כמוך יודע כמה כח הישקענו על מנת לשרוד.כמה פעמים אמרנו אחד לשני בטלפון כמה חבל שהצלחנו לשרוד אולי היינו מצילים אותם ולא היינו סובלים ורואים אותם עם סבל כמו שלנו .חודל נורא כאב לי שהילד שקבר את אבא שלו לא באו לעזור לו .משרד הביטחון צריך להתבייש זה רק מראה מה צפוי לילדיינו.

הי חודל כמה שאני מבינה את אשתך, גם אני מתגעגעת לבעלי, לזה שנישאתי לו, לזה שמפעם...... :(