החיים המבודדים והמנותקים

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

16/12/2005 | 20:52 | מאת: לוחם

למאיר לי וחודל שבת שלום לא רוצה לייאש אבל זה מה שעולה לי כעת בראש , ישבתי לחשוב על החיים כאשר התפכחתי מהכדורים והאלכוהול כשהתחלתי להרגיש טוב , יחסית וזאת לאחר שהרגיזו אותי שוב בשיקום השבוע . אז כך אין קשר עם המשפחה ועם החברים , רק המתים מדברים ונראים כל הזמן וביחוד בדיכאון עם המבטים שלהם הבלורית והצחוק שלפני הפגיעה . נתק מוחלט מהילדים והכל תחת בידוד וניתוק לא סרטים או בילויים עם המשפחה והחברים רק בחד"ב בשדות בכפרים הערבים או בבית קברות . לגבול הצפון הגעתי השבוע אחרי שהרגיזו אותי וזה היה לפני הגשמים מאד יפה ושלו שם . מידי פעם שרע לי בגלל שמרגיזים אותי והדיכאון בא אני נוסע לשם תופס מארב בשטח ומסתכל על המחבלים וסיורי צה"ל , ואז הכל מתגבר ההפגזות הנפילות והיריות החברים בשטח צועקים הכל מתעורר לחיים , לאחר זמן שאני נרגע ורואה שלא נהרגתי עדיין אני חוזר הביתה , לניתוק בלי רצון לחיות . שוב מלחמה בניתוק ובבידוד . לטיפולים ולמלחמות באגף השיקום על צנעת הפרט וכבוד הנכה , זו המלחה היחידה שאיני מוכן להיכנע בה בשום אופן היא גורמת לי כל פעם להצטער שלא נהרגתי עם חברי , מלחה זו על כבוד האדם וצנעת הפרט גורמת לי להפסיק לרצות לחיות ומידי פעם אני מפסיק את הטיפולים בבי"ח עד שאני מגיע למיון במצב קשה של חוסר נשימה והקאות , אבל לא איכנע להם עד שיכבדו את הנכים שבאים לקבל טיפול רפואי באגף השיקום , בכל מקרה אל תקחו דוגמא ממני כי אני עקשן מטבעי . לוחם

17/12/2005 | 01:28 | מאת: חודל

אתה מטפח את הבאסה דבר שלטעמי ממש לא במקום ומיותר . מעבר לזה אם זאת דרכך אז רק הזהר לא למעוד בדרך וליפול . אין תועלת לדעתי לענות לך יותר על התוכן של הדברים...גם לא בטוח בכלל שאתה מודע למה שכתבת ומבין . רק כדאי שתדע שכשאתה כותב דברים כאלו אתה מחליש מלבד את עצמך גם אחרים . שבת שלווה לכולם .

17/12/2005 | 01:52 | מאת: ציקו לחודל

שבת שלום חודל חודל הבן אדם כינראה מהשפאת הכדורים לא שם לב מה הוא כותב ואפשר להבין אותו הרה זה קורה לכולנו הבאסה והדכאון שיורדים כחה פיתאום מיקוה שמחר ירגיש יותר טוב. שבת שלום וביראות לכולם.

17/12/2005 | 13:26 | מאת: לי

עצוב לשמוע, תחזיק מעמד ואל תוותר! מה אם תחליט שבפעם הבאה במקום לנסוע לצפות במחבלים, תקח את אשתך ותסעו יחד לראות סתם נוף יפה, קחו פיקניק ותרגעו יחד? זה עשוי להשתיק קצת את הקולות והמראות של החברים שאינם, לא להעלים, אבל.....

17/12/2005 | 17:03 | מאת: מאיר

דני הלוחם . די דיברנו אני ואתה .אתה בדרך המלך לסדר למשפחתך מה שנילחמת באש ובמים. אתה עצמך שפוט לכל החיים עם מה שיש לך .כמונו כמוך לאף אחד לא טוב בנשמה . לא לנו ולא לך יש מה שיש לכולם .ולכולנו יש אותה בעייה שלא מבינים אותנו . במשרד הביטחון העובדות צריכות לקבל 500 נכים ביום והם לא יכולות לעזור .נישבר להם מהלחץ שלנו ואין להם סבלנות אלינו .אנחנו נמשיך לאכול את החרה כל החיים עד שנמות אין טעם לחשוב או לרצות משהו מהם. ניסתפק במה שיש לנו ולא נבכה על מה שאין . כשיעבירו את היהודים לקנדה או אירופה נוכל לבנות ולהתחיל מחדש את החיים. בנתיים ניתן לזמן לעשות את שלו קח אותי דוגמא באה אלי עובדת רווחה מטעם המועצה לבדוק עם אני ואשתי יכולים לנגוע או להחזיק בנכד שלנו אחרי הגרושים של הבן . שאלה אותנו שאלות שרק שעיצבנו אותי התקפתי אותה בכל מיני אימרות ואמרתי לה שאני מסוכן מעלה למזבח בכל שבוע ילד ושתיזהר שזה לא יקרה לנכד שלי וגירשתי אותה מהבית שלי .חשבה וחשבה ואמרה לי שהיא לא מוצאת סיבה שהנכד לא יהיה אצלינו או איתנו ורק ביקשה שאת הציורים שלו ניתלה בבית . והמשכתי בכעס שלי ואמרתי לה שאני פוחד מציורים וגם אין לי ניירות ציור בבית .הנוכחות שלנו כנראה לא רצוייה בעולם הזה וכל מה שנידרוש יגידונו לנו את ההפך .

מנהל פורום טראומה והלם-קרב