מכתב מעופר

שרי היקרה, אני כותב אלייך מתא כלאי. כבר חודש אני נמצא כאן, ואני לא מפסיק לחשוב עלייך. היכן המכתב הזה מוצא אותך? האם בג'קוזי המפואר עם ה-80 סופר ג'טים שהזמנו מאיטליה? אולי את יושבת על סיפונה של היאכטה הפרטית שלנו, 150 מטר עץ פיני משובח? ואולי את בכלל במטוסנו הפרטי, מעופפת בין יבשות בדרכך לסוויטה המועדפת עלינו בהילטון ניו-יורק? כאן שעת צהריים. כרגע סיימנו את ארוחת הצהריים. פירה וקציצות. הפירה הוגש גם היום ללא חמאה, ללא שמנת, ולא על מצע של עלי דפנה. והקציצות היו נטולות פטריות כמהין, ולא בושלו בציפורן וביין. אני שוכב כרגע על מיטתי. בקומה השנייה. מתחתיי שוכב גדי, אסיר עולם. אתמול בלילה הוא קפץ לבקר אותי במיטתי, ועל כך אספר לך אחרי שאשתחרר. אז מה חדש במועצת המנהלים של בנק הפועלים? האם הגיע כבר שולחן הישיבות האובלי שהזמנו מפינלנד ושכה חיכינו לו? אני מתגעגע לספה הרכה במשרדך, לשטיח מצמר כבשים קשמירי, לפלזמה 70 אינץ' שבחדר השינה שלנו. אה, כן, ואלייך כמובן. לעיניים, לאף ולחיוך, בזמן שאנחנו יושבים על שטיח הכבשים הקשמירי וצופים בפלזמה. אז החיוך שלך הכי יפה. אני מחכה ליום שחרורי. שהלימוזינה שלנו תאסוף אותי משער הכלא. תדאגי שתהיה שם שמפניה כמו שאני אוהב וסיגרים קובניים. אה, כן, ותבואי גם את, אם ייצא לך. טוב, אני חייב לסיים. נשיקות לג'קוזי, לספה, לפלזמה, לשטיח, למטוס, ליאכטה ולפטריות הכמהין. אה, כן, וגם לך. מתגעגע לכולכם, עופר.

אל יאוש עופר כל עוד אנחנו פה נעזור לשרי .תחזיק מעמד .