החלתתי סופית
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום : נסעתי לטבריה סגור ומסוגר והצלחתי להגיע להחלטה כשהיתי שם . על יום רביעי החלטתי שאני לא הולך למשפט ושיחליט השופט מה שהוא רוצה . כתבתי מכתב ושלחתי לשופט בפקס סיפרתי במכתב כל מה שקיים ביני לבין הנכד ב-5 השנים מהיום שהוא נולד ושיחליט מה שהוא רוצה . לגבי הבן והכלה הושגה פשרה והם הגיעו להסכם עד לגרושין . לגבי קבע השופט שאסור לי להיות עם הנכד ללא נוכחות אדם נוסף . אני חושב לפנות למשרד הביטחון ולארגון שיטפלו בעניין .ובמידה ולא יטפלו אני מתרחק מהנכד לא נוגע בו יותר . מאיר
הכי טוב אין לך מה ללכת לבית משפט לשימוע כרגע חבל על הזמן תנוח לעת עתה מהעניין ותניח את זה בצד תן לתחנות הצדק לטחון לאט אבל בטוח ואל תדאג בטוחני שבאגף השקום ובמשרד הבטחון תמצא אוזן קשבת לבעייה ונקווה שיום יבוא ותספר לנו שחזרת מטיול עם הנכד והוא נהנה ולא הפסיק להתלהב מסבא שלו עוד תדע נחת מאיר אתה תראה שעוד יבוא היום ושיהיה שבוע טוב
חודל תדע לך שאתה נשמה דואגת יש בך מלים שאתה זורק לי בטלפון ששובר לי מאגר של כעסים . הפעם הרגשתי שאני נופל ממחשבות וניכנס להיתפרצויות .ברחתי לטבריה והחלתתי שאני מתקופף עד שכל הכדורים שיורים עלי יעברו .אריק ואבי היו איתי בקשר טלפוני חיזקו אותי כמה שאפשר לא הלכתי למשפט הבן שלי חזר מרוצה מהמשפט למרות שאני ממשיך ואוכל את גזר הדין .הוא לא רואה את הבעייה שלי כבעייה .אבל אני לא יכול להשלים עם העובדה הזאת שניגזרה עלי וחושב כל הזמן איך ללחוש באוזן לנכד את מה שהיא מעוללת לשנינו .יש לי היזדמנות אחרונה להעניק אהבה ורגש שלא היה לילדים שלי ולאשתי .הנכד הזה מלמד אותי איך עושים את זה ומכריח אותי לענות לו חיובית .על זה אני לא רוצה לוותר וניראה מה יהיה . מאיר
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
