לא רוצה לזכור לא יכול לשכוח

מאז שצביקה בא ביציאה של הטנקים הבוערים ואכלתי מזה חרא (צביקה אתה לא אשם .) לא כתבתי מילה בפורום .(ואהלן לחדשים שירדו מהסגור...) אמרתי לעצמי למה להכנס לחרא הזה לסרטים האלה שוב ושוב הרי במילא כל הזמן אתה מסתובב איתו ומנסה לברוח...לשכוח...אז למה לחפור בו שוב??? והנה החלטתי כן לכתוב . ולא מובן לי ממש למה אנחנו מתעקשים כל פעם מחדש להכנס למלכודות האלו למארבים האלו של עצמנו ולהיות האוייב הכי גדול של הנשמה הבוא נאמר לא הכי שלמה שיש...ולהזכיר ולזכור ולא לנסות לשכוח . למה זה טוב? וחלילה לא מטיף מוסר ולו לרגע לאף אחד-הרי בעצמי נכנסתי כרגע וכותב ולא ממש על טיול בחיק הטבע וכו...אלא על זה שהנה שוב הכל צף לי ומתערבב לי ושוב נסחפתי לכתוב ובהקשר למלחמה המזורגגת הזאת שקשה לשכוח אותה משום מה... אבל עדיין נשאלת השאלה חברים - למה זה טוב ??? והאם נוכל אי פעם לעזוב את הזכרונות המחורבנים האלה בצד וללכת הלאה נקיים בלעדיהם? לא יודע מה אתכם אבל מרגיש תקוע בסמטאות המחורבנות ובגונגל הזה עד הרגע..........

הלוואי והייתי זוכר את מה שאני שוכח ושוכח את מה שאני זוכר בגדול אני מבין את כאבך אבל מנסיון שלי, דווקה ההתפרקות הזכרון והכתיבה הם אלה שעוזרים לי לחיות את היום יום מבלי להיות מוצף, כי הרי לזכור אנחנו זוכרים כל הזמן אבל הניקוז החוצה מאפשר לי לשמור על הזכרונות ברמה כזאת שאני מסוגל להכיל אותם בתוכי (הלוואי שתמיד - לצערי יש מידי פעם החלקות ואז לא נעים) מקווה שגם אתה תצליח להתמודד ולהכיל צביקה

ראשית זה טוב שאתה מנקז את החרא החוצה . השאלה היא מה קורה אם הניקוז עולה על גדותיו והופך לזרימת ביוב שמציפה? והאם יש לך בכלל שליטה על הברז...? אחרת לדעתי אתה מהר מאוד מגיע למצב של טיפוח השקיה ודישון של הבאסה ... אישית לי קשה לחטט יותר מדי ואו לדון אפילו עם עצמי במלחמה ובארועים אחרים -כך שיתכן וזה למעשה עניין אישי וכל אחד עם הפצע שלו יודע איך לחטט בו או או לא... מה שבטוח זה שלשכוח לא ניתן אבל חבל להשקיע אנרגיה כלשהי ב"טיפוח" הזכרונות או אפילו ההווה המחורבן והאידיאל זה כמובן לחשוב על קדימה -על הלאה -ללכת בדרך הלאה . רק שלא ממש ידוע לי עדיין לאן ולאיזה כיוון .