זוגיות של שני פוסט טראומטים.

נתקלתי ברשת בבלוג שלה. בלוג כתוב בטוב טעם, ועם זאת בוטה וחודרני מאד ומוצף בתאורי סקס בשילוב על בוטות ועדנה גם יחד. קראתי את חויות המיטה שלה, והתרשמתי ביני לביני שהן נכתבו ע"י הזונה מבבל בכבודה ובעצמה. החויות נטפו זימה ללא מעצורים, וכללו תאורים של חויות אישיות מההווה הקרוב ומהעבר הרחוק יותר. הבחורה נאנסה פעמיים, ולמרות הכל שידרה ש"העסקים כרגיל". תאורי הסקס שלה שידרו שגם אצל החבר הכל כרגיל, עד לאותו יום מר ונמהר שבו התפוצץ נגמש התחמושת בשכונת זיתון בעזה. מאותו רגע והלאה נצמד החבר אל מקלט הטלויזיה, חדל לתפקד לחלוטין, ונכנס לאותה מרה שחורה המוכרת כל כך לכולנו. העלמה ניסתה לעשות כל שביכולתה כדי להקל עליו את המצב הכל כך קשה, אבל בתמורה לכוונותיה הטהורות קיבלה - - - מכות. הטראומה שלה מהאונס צפה ועלתה, והמפגש בין שתי הטראומות הבלתי מטופלות היה קטלני לזוגיות והרסני לכל אחד מהם בנפרד. כל הקשיים שטואטאו אל מתחת לשטיח צפו ועלו, והמרחק בין המכות לבין הפרידה הלך והצטמצם. בפעם השישית שפרץ האלימות תקף אותה היא נשברה, אספה את חפציה ועזבה אותו. נכון לעכשיו הגעגוע אוכל בה בכל פה, והיא רוצה לחזור לקשר הזה במטרה לתת לו "הזדמנות נוספת". כאחד שחושב עצמו לחבר טוב ניסיתי להאיר את עיניה, ולהסביר את ההתנהגות של אנישם פוסט טראומטים, על הבעיות בתיפקוד היום יומי ועל היכולת להרוג שוב ושוב כל זוגיות, אבל ממש לא הצלחתי בכך. שאלותי למבינים הן: 1. האם לדעתכם לחזור לזוגיות הזו זה מעשה נבון או שגוי ? 2. האם לזוגיות של שני פוסט טראומטיים שאינם מטופלים יש סיכוי כל שהוא ? 3. האם ואיך ניתן לאותת לבחור שהטראומה מכלה אותו ואת איכות חייו ? 4. איך ניתן לשכנע את אותה עלמה שיש עוד דרכים לטפל בטראומה שלה, דרכים יותר יעילות מאשר "לקבור" אותה ולהאמין ש ... יהיה טוב ?!?!?!? סליחה על האריכות בהצגת הבעיה.

שלום לך. להלן תשובותי. 1. שגוי. 2. הגדר לי בבקשה "סיכוי". 3. פשוט לומר לה. 4.אתה לא יכול לשכנע אף אחד בכלום. אתה כן יכול להציע, להציג עובדות, לומר דעתך, אך לא יותר מכך. (נוצר הרושם שהבחורה אופטימית, מאמינה ש"יהיה טוב")

א. תודה אמיתית על התיחסותך. ב. שאלת ה"סיכוי" לזוגיות היא נגזרת של השאלה הראשונה, שאותה עלמה רוצה לחזור אל אותו חבר שממנו נפרדה אחרי ים של קשיים אינסופיים שרק החמירו עם הזמן. ג. הסברתי שהתופעות ההתנהגותיות שייכות להשלכות הפוסט טראומטיות, הסברתי ללא שמץ של הטפות מוסר, שללא טיפול נכון אין סיכוי להחלץ מהפלשבקים ומההתנהגויות ה"פסיכיות" (אולי בלי מרכאות). ברמת ההבנה, ההסברים שלי נקלטו והופנמו, אבל הדרך לטיפול רחוקה. אני לא לוחץ, אבל נותן לה להבין שחבל על החיים שלה ששקועים בביצה כל כך טובענית. ד. האבחנה שלך שהבחורה מאמינה "שיהיה טוב" מדויקת אבסולוטית. היא מאמינה בכך בכל נפשה ובכל מאודה, וזו אכן נקודת השקר באמונה שלה. איך מסבירים לה ששום שקר ושום תיחמון לא יצליחו לחפות על הבעייתיות שלה, והאם הקביעה שלי שפוסט טראומה שאינה מטופלת תחבל באיכות חייה ללא רחם ? ? המון תודה על התיחסותך.