החיים שלי נעצרו

מה שכואב בסיוט המתמשך הזה שהחיים שלי נעצרו כאשר הייתי בפיגוע ומאז כבר שנים כאילו בכל תקופה עוד משהו נלקח ממני אני בתהליך של נסיגה מהחיים . ואני דווקא פייטרית אני דווקא אדם יוזם שמנסה אבל לא תמיד אני מבינה שזה מהפוסט אני כועסת על עצמי שאיני מתפקדת כמו פעם האם יש שם משהו שיכול לעזור לי באמת יש לי הרגשה חזקה שמתחת לכל השכבות האלה יש אותה בת מזל שיכולה לפרוץ ולהתחיל מהנקודה בה חיי נעצרו , אבל החיים עוברים וזה לא קורה ואני מבינה פתאום שחייבם להילחם יותר אבל אני מנוצחת . וגרוע מכך שאני מנסה לבדוק שהרי אין ייסורין בלא עוון , מה עשיתי על מה נענשתי במותו ומה אני ממשיכה לעשות כל כך לא טוב שאני ממשיכה להיענש וכל שנה הסיוט במקום להתפוגג מתעצם

את ורק את יכולה לעזור לעצמך ניסית?

שלום מזל יקרה , את לא חייבת להאשים את עצמך . מותר לחוש מובסת . אבל אך כך לקום ולנסות להלחם . את חייבת לקחת את הזמן לקום מן העולם הישן . ממה שהיה לפני הפציעה . הכוח נמצא אצל כל אחד מאיתנו . אבל כל אחד יש קצב החלמה משלו ויש לקחת את זה בחשבון . האם טופלת במסגרות ביטוח לאומי ? בטיפול קבוצתי ? הטיפול נועד לעזור לך למצוא את הכוחות לקום מן המצב שנוצר אחרי הפיגוע . הפיגוע הוא כמו תהליך של אבל מאוד קשה . את חייבת עזרה אוהבת ומחבקת . זה הזמן לחפש את העזרה . האם את מטופלפת ע"י פסיכיאטר שנותן לך כדורים ? את צריכה הרבה אמונה ויכולת לחשוב שיש משהו טוב בעולם הזה . את חייבת עזרה מקצועית רצינית אם את חשה תקועה כדי להוציא את הכוחות שבך . בידידות אלן

מזל שבת שלום : לי אין מה להוסיף לך יותר ממה שכתב לך אלן . תלכי על מה שהוא כתב לך והכוחות יחזרו לך . מאיר

הצעדים היו רבים אלן ראשית אני מודה לך על ההתייחסות הנעימה כן אני דווקא מרגישה ומאמינה כאישה דתית שהמעשים שלנו הרגשות המחשבות והמילים שלנו יוצרים את המציאות. ואני חוששת שבמעשי גרמתי למישהו אחר לעצירת חייו ואז עצרו את חיי לזככני . בהתחלה בכלל לא הבנתי מה קורה התאלמנתי וחשבתי שזו בעיית חיי את לעובדה שהייתי באירוע התייחסתי כנס כאילו אני ניצלתי וקצת אשמה למה הוא לא . ואף אחד לא הבין שזו טראומה גם אני לא . בהדרגה התחיל להצטמצם מעגל חיי וכשפניתי לעזרה זכיתי להתייחסות של מה את רוצה את חיה והוא מת אז זהו. אבל זו היתה הבעיה שהפסקתי לחיות , אף אחד לא הבין מבין המטפלים הרבים שפניתי אליהם שאת האבל עליו סיימתי והתחלתי חיים עם בעל חדש ולפעמים ריחמתי עליהם כי הם היו נראים בבעיות יותר משלי . אבל החיים שלי נעצרו ועד לפני שנה שמישהו באקראי לא אמר לי שזו פוסט טראומה לא הבנתי את זה כי גם אני תפסתי את עצמי כאלמנתו ולא כנפגעת בעצמי . כאדם שמח וחברותי מאוד אמיץ צוהל סקרן למדן זריז ואוהב עבודה ומשכים קום ומלא אמונה הפכתי לכעסנית ומתבודדת צדקנית שלא מצליחה לקום בבוקר בשום אופן וחרדנית מלאת חרדות וכל כך לבד . וזו בטח לא אני ואני מספרת את כל זה כי אולי זה יעזור למישהו אחר . יש לי הרגשה שאפשר לקלוף את הקליפה הקשה המכאיבה השחורה הזו שהותכה מסביבי ולהוציא את האדם הישן הנפלא שהכרתי אני . עברו כבר שנים ארוכות וזה כואב לי כי חשבתי שאנצל את חיי למשהו בעל ערך וכל צעד קטן גובה כל כך הרבה כוחות ואני לא מצליחה לקבל את קצב ההחלמה הזה אבל גם לא להילחם בו . כדורים למזלי לא הסכמתי לקחת . וכן יש משהו טוב בעולם הזה הקדוש ברוך הוא וכל שליחיו ואני מקווה שאעשה תשובה כזו שאהיה ראויה לסליחה ולהחלמה מלאה כל טוב אלן