שאלה לדרור גרין

שלום דרור, מהם הסימפטומים של הלם קרב ומה היא דרך הטיפול המומלצת ? אשמח מאד לשמוע ממך. גדי.

סלח לי אבל אתה נודניק מר גדי ודרור תענה לו, יש לו מייל, שלח לו או תענה כאן רק שירד מזה, זה נראה לי יקפיץ את ההודעה למעלה כל פעם עד שלא ידע מה הם הסמפטומים ממני...

ראומתית מתארת את הסימפטומים שעלולים להיווצר אצל הנפגע בעקבות חשיפה לאירוע טראומתי חד פעמי. למשל תאונת דרכים, אונס ופציעה בקרב נחשבים לאירוע חבלה מוגבל בזמן. לעומת הפרעה אקוטית הפרעת דחק פוסט טראומתית כרונית נמתחת על פני חודשים ואפילו שנים לאחר האירוע הטראומטי. בנוסף להבדל בין הפרעה אקוטית לכרונית קיימת אבחנה שאינה קיימת ב-DSM של "הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת" המתארת את הנזקים הנפשיים החמורים שנגרמים בעטייה של טראומה ממושכת ונשנית בגלל התעללות מינית, פיזית או נפשית כמו למשל שינויים בדימוי העצמי שלהם, ובדרכם להתמודדות עם מצבים מלחיצים. הקריטריונים לאבחון הפרעת דחק פוסט טראומתית הקריטריונים לאבחון הפרעת דחק פוסט טראומתית מתורגמים ממדריך IV-DSM: 5האדם נחשף לאירוע טראומטי בו נכחו שני היסודות הבאים: 1. האדם חווה, היה עד, או עמד בפני אירוע או אירועים שכללו סכנת מוות ממשית, או חבלה חמורה, או איום על החיים או על השלמות הגופנית של עצמו או של אחרים. 2. תגובת האדם כללה פחד עמוק, תחושת חוסר אונים ותחושת זוועה. שים לב: אצל ילדים יתכן וזה יתבטא בהתנהגות מבולבלת ונסערת. 6האירוע הטראומטי נחווה מחדש ובהתמדה באחד (או יותר) מן הדרכים הבאות: 3. זיכרונות פולשניים ומכאיבים החוזרים ונשנים מן האירוע הכוללים: תמונות, מחשבות או תחושות. שים לב: אצל ילדים צעירים, משחק חוזר על עצמו אולי יבטא נושאים או היבטים של הטראומה. 4. ביעותי לילה חוזרים ונשנים מן האירוע. שים לב: אצל ילדים יתכן ויהיו חלומות מפחידים ללא תוכן שניתן להכירו. 5. עשייה או הבעת רגש כאילו האירוע מתרחש שוב. (כולל חוויה נשנית של תחושות, דמיונות, אשליות, הזיות ומקרים של הבזקים דיסוציאטיביים של האירוע גם אילו הקורים בשעת יקיצה או שיכרות. שים לב: אצל ילדים צעירים יכולים להיות מקרים של התנהגות המחקה את האירוע הטראומטי. 6. מצוקה נפשית עזה מתעוררת בעת היחשפות לרמזים חיצוניים או פנימיים שמסמלים או דומים להיבט של האירוע הטראומתי. 7. תגובות פיזיולוגיות מתעוררות בעת היחשפות לרמזים חיצוניים או פנימיים שמסמלים או דומים להיבט של האירוע הטראומטי. 7הימנעות מתמדת מגירויים הקשורים לטראומה ואובדן היפעלויות (שלא היו קיימים קודם לאירוע) הכולל שלש (או יותר) מהנקודות הבאות: 8. מאמץ להימנע ממחשבות, מרגשות, או משיחות הקשורות לטראומה. 9. מאמצים להימנע מפעילויות, ממקומות, או מאנשים אשר מעוררים זיכרונות של הטראומה. 10. חוסר יכולת להיזכר בהיבט חשוב של הטראומה. 11. ירידה ניכרת בעניין ובהשתתפות בפעילויות חברתיות חשובות. 12. צמצום קשת הרגשות (למשל חוסר ברגש האהבה). 13. צמצום העניין בעתיד הרחוק (למשל, אין צפייה לפתוח קרירה, נישואין, הבאת ילדים או תחולת חיים רגילה). 8שניים או יותר תסמינים עקביים של עוררות מוגברת (שלא הייתה קיימת לפני האירוע הטראומטי) מהרשימה הבאה: 14. קשיים להירדם או להמשיך לישון; 15. נטייה לעצבנות או להתפרצויות זעם; 16. קשיים בריכוז; 17. דריכות יתר; 18. תגובת מוגזמת של קפיצה מבוהלת. 9משך ההפרעה (התסמינים בקריטריונים ב', ג' ו-ד') הוא מעל חודש ימים. 10ההפרעה גורמת למצוקה וסבל ניכרים או ליקויים בתפקוד חברתי, תעסוקתי או בתחומי תפקוד חשובים נוספים. יש לציין: 11אקוטי - אם משך ההפרעה נמשכת פחות משלשה חודשים. 12כרוני - אם משך הופעת התסמינים נמשכת מעל שלשה חודשים. 13עם התפרצות מושהית - אם התסמינים הופיעו לאחר שישה חודשים מאירוע הדחק. משמעות הקריטריונים לאבחנה הפרעת דחק פוסט טראומתית היא הפרעת חרדה שכיחה המתפתחת בעקבות חשיפה לאירועים טראומטיים. שיעור גבוה של הנחשפים לאירוע טראומתי סובלים מתסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומתית בשבועות הראשונים שאחרי האירוע. שיעורם עלול להגיע עד כדי 92% מנפגעי אונס למשל שבועיים אחרי האירוע. רוב הנפגעים, 50%-70%, מחלימים במשך החודשים הראשונים לאחר הטראומה. עם זאת, שיעור ניכר מן הנפגעים מפתחים הפרעת דחק פוסט טראומתית כרונית העלולה להמשך שנים רבות (פרי טוביה). האירועים הטראומטיים ממוטטים את מערכות הטיפול הרגילות, המעניקות לאדם הרגשת שליטה, קשר, ומשמעות ויוצרות אצלו מצוקה נפשית, וייסורים נפשיים. הטראומה הנפשית היא אסונו של חסר האונים. בזמן התרחשותה הנפגע חסר-ישע לנוכח כוח חזק ממנו. (הרמן, ג'. עמ' 50) ד"ר שבתאי נוי מציין בספרו שמוקד הטיפול הוא בתחושת חוסר האונים כפי שנראה בהמשך. התסמינים הרבים של הפרעת הדחק הפוסט טראומטית מתחלקים לשלוש קטגוריות עיקריות: פלישה, צמצום ועוררות יתר שיובהרו בסעיפים הבאים. פלישה (סעיף ב' באבחנה) פלישה משקפת את החותם הלא נמחה של הרגע הטראומתי. הניצולים חווים את האירוע כאילו הוא חוזר ונשנה ברציפות בהווה. זיכרון הטראומה מתפרץ מעצמו אל התודעה, הן בהקיץ, כהבזקי זיכרון, והן בשינה, כסיוטים טראומטיים. תזכורות קטנות, חסרי חשיבות לכאורה, יכולות לעורר את הזיכרונות האלה במלוא חיותם ועוצמתם ולכן אפילו סביבה בטוחה בהווה נתפסת כמסוכנת. הזיכרונות קפואים אילמים, לזיכרונות הטראומטיים ואין להם עלילה והקשר מילוליים אלא מקודדים בתחושות ובתמונות חיות. ד"ר שבתאי נוי מעדיף לכנות את התסמינים הפולשניים כ"שיחזור הטראומה" ובכך לראות בתסמינים אילו אלמנטים ברוכים וטבעיים בדרך להחלמה. צמצום (סעיף ג' באבחנה) צמצום משקף את התגובה המקהה של הכניעה. אדם עם תחושת חסר האונים ואימה בשעת אירוע טראומטי עלול לבורח לא בפעולה בעולם הממשי אלא בשינוי מצב התודעה שלו. מצבי תודעה אילו באים להקל על הכאב החריף. השינויים התפיסתיים האלה מלווים בהרגשת אדישות, ריחוק רגשי וסבילות עמוקה, ויתור על כל יוזמה ומאבק. נפגעי הפרעת דחק פוסט טראומתית מפתחים שינויים דיסוציאטיביים בתודעה. אילו שאינם יכולים להתנתק מפתחים תלות בסמים ואלכוהול. הניתוקים עשויים להיות גורמים הסתגלותיים ברוכים בשעת הטראומה ולאחריה, מאידך הם עלולים להפוך לגורם הסתגלות לקוי. ובמידה מסוימת הצמצום מביא לידי קהות נפשית הם מצמצמים ומדלדלים את איכות החיים. עוררות יתר (סעיף ד' באבחנה) עוררות יתר משקפת את הציפייה המתמדת לסכנה. הניצולים סובלים משילוב של פחדים מסוימים ושל סימפטומים של חרדה כללית. הם מגיבים בבהלה קיצונית על גירויים לא צפויים ועל גירויים מסוימים הקשורים לאירוע הטראומטי. במקום לתפוס גירויים החוזרים ונשנים כמטרד הם מגיבים על כל הישנות של גירוי כאילו הוא הפתעה חדשה ומסוכנת. הביטויים של עוררות היתר אצל הניצולים: נבהלים בנקל, מגיבים ברוגז על התגרויות קלות,סובלים מהפרעות בשינה: קשיים להירדם,רגישים לרעש, ומתעוררים בלילה יותר מבני אדם אחרים. תגובות בהלה, ערנות יתר, דריכות, סיוטים, ומחושים פסיכוסומטים. השינויים הפסיכו-פיסיולוגיים המתרחשים בהפרעת דחק פוסט טראומטית הם גם מקיפים וגם נמשכים. על פי הרמן ג'ודית (עמ' 67), הפרעת דחק פוסט טראומטית מאופיינת בהתנדנדות בין פלישה וצמצום. אולי תנועת מטולטלת זו מהווה ניסיון למצוא איזון מניח את הדעת. אבל היא זאת שמחריפה עוד יותר את הרגשת חוסר הישע ואי יכולת לצפות את העתיד. עם הזמן התסמינים הפולשניים החמורים נחלשים ובד בד גוברים התסמינים של קהות רגשית או צמצום ונעשים שליטים. קיים חשש שבאבחנה תסמינים אילו נתפסים כתכונות אישיות ולא כתסמינים שלאחר אירוע טראומתי המלווים בתחושת חוסר אונים וחרדה. התערבות מידית לאחר אירוע טראומטי הסכנה הגדולה ביותר במצבי לחץ טראומטיים היא תחושת חוסר האונים מול האיום, העלולה להפוך לתחושה פנימית כרונית של שרירותיות וחוסר אונים שחוזרת ומציפה את האדם. במהלך ההחלמה הטבעי האדם נאבק בהשתלטות של תחושת חוסר האונים הכרונית כאשר הוא חש את עצמו מתמודד ושולט על גורלו ועל עצמו. הוא משקם את פיסת החוקיות בחייו ובעולם והוא משקם את יכולתו להעניק להם משמעות גם לאחר הטראומה. ההתמודדות מונעת את ההרס הפנימי הבא בגלל הטראומה. הטיפול נועד לסייע לתהליך ההחלמה הטבעי: שמירה על שיווי משקל, סדר פנימי, יציבות ובניית זהות אישית מאוחדת. המטפל מתמקד באמצעים לתיקון החלקים שבהם ההתמודדות נכשלת או אינה מספקת, כשהוא נשען על החלקים המתפקדים ועידודם. המטפל מסייע בשמירה על חוקיות ואף יצירת חוקיות חדשה שתסייע בתכנון התמודדות פעילה וביצועה. (שבתאי נוי עמ' 88) מכל האמור לעיל ומה שיאמר בהמשך נועד לסייע לפקיד הסעד אמור לנצל את מפגשיו עם המפגר ומשפחתו ולהפיק מהם את המרב למען המפגר ומשפחתו. פקיד הסעד ועו"ס של המשפחה המטפלים באדם עם פיגור שכלי מיד לאחר התרחשותו של האירוע הטראומטי בשלב האקוטי אמורים להסיר מכשולים המפריעים להחלמה. עליהם לברר האם הנפגע חווה אירועים טראומטיים בעבר, האם קיימות בעיות נפשיות שעלולות להחריף בעקבות האירוע הטראומתי. לברר האם היה בעבר ניצול או פגיעה מינית במשפחה של ההורים או של האחראים. עליהם לפנות למקורות חוזק פנימי ותושייה אצל המפגר. עליהם להתייחס לצרכים המציאותיים של המטופל והאחראים עליו, להתאים את דרכי ההתערבות למשאבים נפשיים של הנפגע ולמשאבים הסביבתיים ולאובדנים נוספים שהתרחשו בעת האירוע. לבצע ניטור של גורמי הדחק המשניים. על המטפלים לשים לב לשינוי והתפתחות במהלך ההחלמה ואל להם להסתפק בתצפית חד-פעמית. לצורך התמיכה באדם המפגר המטפלים אמורים להשתמש במרכיבים של טיפול בין אישי, התערבות במשבר, טיפול תמיכתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. במידת הצורך עליהם להיעזר בטיפול תרופתי כדי לקדם התערבויות פסיכו סוציאליות במידה והתגובות הראשוניות מפריעות לבצע משימה נדרשת, לשלוט ברגשות, ולתפוס את עצמם באופן מציאותי וחיובי. המטפלים צרכים לתת מקום, זמן, וכבוד לאחראים כדי לאפשר להם להכיל את הקורבן. על פקיד הסעד והמטפלים האחרים לטפח ולסייע לאחראים על הנפגע ולתמוך בהם בדרכים הבאות: 14לסייע להם לקחת ולתפקד מעמדה של סמכות וכאחראים: הגנה ושמירה, שליטה במצב, קבלת אחריות. 15לסייע להם להכיר במצוקה של הקורבן ולא רק במצוקה של עצמם. 16לסייע להם לתת או למצוא משמעות לאירוע הטראומטי. 17לסייע להם לברר את האחראיות שלהם של הקורבן של התוקף. לצורך שמירה מפני הסכנה והפחתת תחושת הלחץ וניטור של גורמי הדחק המשניים ייתכן ופקיד הסעד ואחרים יפעלו להרחקת האיום, הרחקה מהסביבה הפוגעת, הרחקת הפוגע, הקטנת האקראיות וחוסר הוודאות (מסירת מידע לגבי התגובות האפשרויות הנורמליות לאחר אירוע טראומטי). מניעת התפתחותה של הפרעת דחק פוסט טראומטית כרונית פקיד הסעד נקרא לפעול על פי החוק והוא לא תמיד מכיר את האדם עם פיגור שכלי ומשפחתו. המפגש עם המשפחה והנפגע מצריך ממנו הסתכלות טיפולית וזיהוי מצבים שעלולים להידרדר להפרעה כרונית. לעיתים עליו לייעץ או להחליט האם הנפגע יזדקק להתערבות מוקדמת כדי למנוע התפתחותה של הפרעת דחק פוסט טראומטית כרונית. למשל, התייעצות עם פסיכיאטר לצורך קבלת תרופות הרגעה בשלב הראשון. כמו כן הוא נידרש בהיותו נחשב למומחה בתחום הפיגור להמליץ ואפילו לדחוק באחראים או בבני המשפחה לקחת את הנפגע לטיפול נוסף וממושך יותר. יש לזכור שסימפטומים מוקדמים ואפילו חריפים מיד לאחר האירוע הטראומטי משמשים לגיוס תמיכה מן הסביבה ולכן יש להם תפקיד הסתגלותי. פקיד הסעד אינו יכל לסמוך על אותן תגובות כדי לקבוע האם הנפגע יצטרך תמיכה וטיפול. עליו או על עו"ס של המשפחה מוטל לבחון לאורך זמן את התגובות ומהלך ההחלמה. נוכחות מתמדת של תגובות מצוקה (זיכרונות קטועים, מחזוריים ומעוררי חרדה רבה) שאינן פוחתות במשך הזמן ומוכללות (הפחדים נגרמים מגורמים שלא קשורים לאירוע) והן מפריעות לפעילויות מנטליות (זיכרון, קשב, ריכוז) יתכן וידרשו התערבות פעילה של המטפלים. שלש תופעות קליניות מרמזות על חומרה יתירה של התגובה לאירוע הדחק שידרשו התערבות מוקדמת ואינטנסיבית: 18דיסוציאציה - קהות, ריחוק, מודעות מופחתת של הפרט לסביבתו, דה-ראליזציה, דה-פרסונליזציה ושכחה דיסוציאטיבית. 19דיכאון - נוכחות של תסמינים דכאוניים בשבועות הראשונות לאחר האירוע הטראומטי במיוחד עם תסמינים של אפיזודות דיסוציאטיביות החוזרות על עצמן ללא הרף וללא שליטה. 20נוכחות מלאה של תסמונת הפרעת דחק חריפה - כוללת גם תסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית וגם תסמינים דיסוציאטיביים. התסמינים חייבים לגרום למצוקה משמעותית ולהפריע באופן בולט לתפקוד הפרט או לפגום ביכולתו לבצע מטלות חיוניות (ובכלל זאת מטלות הנחוצות להחלמתו). התסמינים צריכים להמשך חודש ימים ולהמשך לפחות יומיים ברציפות תת קבוצה נוספת של תסמינים שעלולות לנבא החלמה גרועה ולכן דורשות התערבות מוקדמת הם: קהות חושים, דה-פרסנוליזציה, חווייה מחדש של הטראומה ואי-שקט מוטורי. (שלו וקבוצתו) הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת ג'ודית הרמן מבחינה בין הפרעת דחק פוסט טראומטית פשוטה למורכבת. לטענתה חוויה של טראומה מתמשכת בילדות כדוגמת הכאה במשפחה, התעללות גופנית ומינית אינה מאפשרת בניית אישיות תקינה מלכתחילה. בעבודתנו אנו נתקלים באנשים עם הפרעות התנהגות, חרדות, הפרעות הסתגלות, תלונות פסיכוסומטיות ללא סיבה, הפרעות שינה ועוד. מן הראוי לבחון בהיסטוריה של הנפגע אירועים טראומטיים מתמשכים. הטראומה המורכבת משפיעה בצורה קיצונית יותר על כל מבנה האישיות היא יוצרת הפרעות חרדה, הפרעות דיסוציאטיביות ובכללן הפרעת אישיות גבולית, והפרעות סומטופורמיות (קונברסיות). לפני שנתאר את השפעותיה נביא את הקריטריונים של הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת מספרה של ג'ודית לואיס הרמן (עמ' 151). הסימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומתית מורכבת 21היסטוריה של הימצאות בשליטה רודנית פרק זמן ממושך (חודשים או שנים) בחיי המין והמשפחה, כולל נפגעי אלימות במשפחה, התעללות גופנית או מינית מתמשכים בילדות וניצול מיני מאורגן של כנופיות. 22שינויים בוויסות ההיפעלות הכוללים: 1. דיספוריה (עצבות, דיכאון קל עד בינוני) מתמדת; 2. מחשבות התאבדות כרונית; 3. חבלה עצמית; 4. זעם מתפרץ או עצור ביותר (עשוי להופיע לסירוגין); 5. מיניות כפייתית או עצורה ביותר (עשויה להופיע לסירוגין). 23שינויים בתודעה הכוללים 6. אמנזיה (שכיחה) או היפראמנזיה בקשר לאירועים הטראומטיים; 7. אפיזודות דיסוציאטיביים חולפות; 8. נתק מן העצמי ואובדן תחושת המציאות; 9. התנסות חוזרת בחוויות, אם בצורת סימפטומים פולשניים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, ואם שקיעה במחשבות. 24שינויים בתפיסת העצמי הכוללים 10. הרגשת חוסר אונים או שיתוק העצמי; 11. בושה, אשמה, האשמה עצמית; 12. הרגשת טומאה או הכתמה (סטיגמה); 13. הרגשת שונות גמורה מבני אדם אחרים (עשויה לכלול הרגשות מיוחדות, בדידות מוחלטת, הרגשה שאיש לא יכל לבין, וזהות לא אנושית). 25שינויי בתפיסת המתעלל הכוללים 14. שקיעה במחשבות על היחסים עם המתעלל (כולל מחשבות נקם); 15. ייחוס לא מציאותי של כוח מוחלט למתעלל (זהירות: הערכת הוויות הכוח שמעריך הקורבן יכולה להיות מציאותית יותר מזו של הקלינאי); 16. אידיאליזציה או הכרת טובה פרדוקסלית; 17. הרגשת יחסים מיוחדים או על טבעיים; 18. קבלת מערכת האמונות או ההתרצות של המתעלל; 26שינויים ביחסים עם האחרים הכוללים 19. בידוד והסתגרות; 20. שיבוש ביחסים אינטימיים; 21. חיפוש חוזר ונשנה אחר מושיע (יכל להופיע לסירוגין עם בידוד והסתגרות); 22. חשדנות מתמידה; 23. כשלון חוזר ונשנה בהגנה עצמית. 27שינויים במערכת משמעות 24. אובדן האמונה בתמיכה ובאימון; 25. הרגשת חוסר תוחלת וייאוש. המשמעות של הקריטריונים לאבחנה כפי שניתן לראות התסמינים המובאים למעלה מבטאים השפעות חמורות על מבנה האישיות המתחלקות להפרעות חרדה, להפרעות דיסוציאטיבית ובכללן אישיות גבולית ולתגובות סומטופורמיות. (שבתאי נוי) הפרעות חרדה נמצא שהביטוי של הפרעת דחק פוסט טראומטית יכול להתבטא בסוגים שונים של הפרעת חרדה המאופיינת על ידי חרדה קיצונית וממושכת ללא גירוי חיצוני נראה לעין. 28קהות רגשית וצמצום האישיות - בשל הפחתה משמעותית של שיחזור הטראומה או הסימפטומים הפולשניים הרי הקהות רגשית הממושכת וצמצום האישיות בולטת. 29תגובה מאוחרת כתוצר של קהות רגשית – עלולה להתפתח בגלל התבגרות, אירועי חיים ועוד. 30תסמונת פאניקה - פאניקה מאופיינת בהתקף פתאומי של דריכות: דפיקות לב מואצות עם מועקה בחזה, נשימת חזה מהירה ונשימת יתר או קוצר נשימה ותחושת מחנק, שלרוב נלווים אליה תחושת אסון מתקרב ופחד מפני אובדן שליטה: מוות או שיגעון. הטיפול בהפרעות חרדה שיש להן בסיס טראומטי מצריכות טיפול על פי עקרונות הטיפול בהפרעה דחק פוסט טראומטית. הפרעות דיסוציאטיביות 31הפרעת זהות דיסוציאטיבית – חלקים מן האישיות מקבלים אוטנומיה יחסית, ופועלים ללא דיאלוג ביניהם או שמקיימים דיאלוג אוטנומיה בלבד. המטופל מדווח על זמנים חסרים שאינו יודע מה התרחש בהם. 32אמנזיה דיסוציאטיבית – קיימת שכיחה טוטלית או חלקית בעברו במיוחד מהאירועים הטראומטיים. 33פוגה - המטופל שוכח את זהותו ולובש זהות שונה לזמן מוגבל. 34דפרסונליזציה – תחושה חוזרת וקיצונית של ניתוק מן הגוף ומן העצמי. 35הפרעת אישיות גבולית - הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בחוסר יציבות בקשר אנושי, ברגש ובדימוי העצמי. תקופות חסרות רגש עלולות להתחלף באימפולסיביות לא מרוסנת ובאימות כלפי הזולת או העצמי, למשל התאבדות או יצירת חתכים שטחיים בגפיים או בבטן. בולטת הרגישות כלפי נטישה. האישיות הגבולית מאופיינת בחוסר קשר בן הרגש לקוגניציה. הפרעות סומטופורמיות הפרעות סומטופורמיות מאופיינת על ידי קיום סימפטום גופני, לא רצוני, שאין לו סיבה ביולוגית. כדוגמת שיתוק של איברים או חושים, כאבים הפרעות בדרכי העיכול והמין. עקרונות הטפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת הטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת זהה בעקרון להפרעת דחק פוסט טראומטית. עיקרה העצמה של המטופל וסיוע בהתמודדותו בתחושת חוסר האונים. תחושות חוזרות ונשנות של חוסר האונים הן הגרעין המרכזי של התגובה הפוסט טראומטית. התמודדות עם תחושת חוסר האונים והשגת שליטה משולבות במהלך הטיפול (שבתאי נוי עמ' 163). הטיפול לא מתבסס על העיקרון ההתפתחותי ואינו מסייע בתיווך בין היצרים (איד) לבין האני העליון. הטיפול מחזק את האני בהתמודדות עם החוץ, בקידום תחושת השליטה לאחר האירוע הטראומטי. יעדיה העיקרים של הטיפול: יצירת חוקיות וסדר פנימי, הרחבת ההתמודדות עם המציאות, ועיבוד החוויה של קורבן וחוסר אונים לתחושה של מתמודד עם כוחות. הטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת פועלת למצוא איזון חדש בין שני המרכיבים המנוגדים של פלישה וצמצום. המטופל לומד לבצע שיחזור הטראומה שהיא הנה חלק בלתי נפרד מההחלמה כדי לחבר את שברי הזיכרונות הטראומטיים לתמונה כוללת ומשמעותית ולבצע אינטגרציה של האישיות והשתחרר מהצמצום שנכפה עליו. שיחזור הטראומה קשה מאיבה ומפחידה. לכן, במהלך הטיפול המטופל רוכש כלים לשלוט בתסמינים הפולשניים בעת שחזור הטראומה כדי להפחית כאב וחוסר שליטה. הסתייעות באמצעים תרופתיים והרפיה מומלצים אם קיימת עוררות יתר, הפרעות שינה, חרדות, סומטיזציה והתקפי פאניקה. בהפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת המטפל רשאי לבטא בגלוי תחושות חוסר אונים שהמטופל יוצר אצלו. קבלתו של המטפל את חוסר האונים עשויה להקל על קבלת הרגש הזה על ידי המטופל. ס י כ ו ם פקיד הסעד הנו עובד סוציאלי בהכשרתו ועומדים לרשותו ולרשות העובד הסוציאלי של המשפחה אמצעים טיפוליים וסמכותיים. מכוון שפקיד הסעד מתערב בעקבות דיווחים אודות פגיעה מינית או ניצול מיני התמקדתי באבחנה ובעקרונות הטיפול של "הפרעת דחק פוסט טראומטית". מכוון ולעתים אנו נתקלים בהוסטלים או במוסדות ואף בביתם בחניכים עם הפרעות התנהגויות ואישיותיות והרחבתי אודות "הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת" כדי לבטא נאמנה את הנזקים הנפשיים החמורים שנגרמים בעטיים של טראומה ממושכת ונשנית בגלל התעללות מינית או פיזית כמו למשל שינויים בדימוי העצמי שלהם, ובדרכם להתמודדות עם מצבים מלחיצים. לא תמיד אנו יכולים לדעת בוודאות שהתבצעה פגיעה מינית או אלימות פיזית מתמשכת באדם עם פיגור שכלי בגלל מגבלותיו: בזיכרון, בשפה בהבנה, ביכולת שיפוט מוגבלת ובהבנת זכויותיו, בגלל חששו לדווח על פגיעה מחשש לפגיעה בתמיכה ההכרחית בו ורצונו לרצות דמויות סמכות והוא בעל התנסות מצומצמת בקבלת החלטות ובחירות בחיי היום יום. לכן, המידע אודות הפרעת דחק פוסט טראומטית יכולה לסייע גם בביסוס חשדות שאכן קיימת פגיעה או ניצול מיני של אדם מפגר. לעתים הכתובת מצויה על הקיר וביטויי התנהגות של הקורבן משדרות מצוקה. הידע אודות התסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית יכולים לעורר את חשדנו ולהביא אותנו לידי ברור מעמיק למרות שמירת הסוד מצד אחד או חוסר יכולת לדווח של האדם. גופי הידע אודות ההפרעה מסייעים לפקיד הסעד בקבלת החלטות טיפוליות במהלך התערבותו הסמכותי מיד לאחר האירוע או בתכוף אליו. לסיום לימוד מעמיק אודות הפרעת דחק פוסט טראומטית חייבת להיכלל בארגז הכלים של פקיד הסעד. ביבליוגרפיה הרמן, ג'. ל. (1997). טראומה והחלמה. תל-אביב: עם עובד. נוי, ש. (2000). מצבי לחץ טראומתיים. תל-אביב: שוקן. פרי, ט. (2002). שיקום הנארטיב באמצעות שיחזור היסטורי של הטראומה. שיחות, י"ז (1), 6-20. שלו, א. ואח'. (2002). התערבויות קליניות באירועי דחק מתמשכים. שיחות, י"ז(1), 5-19.

http://www.macom.org.il/ptsd.asp

שמע ידידי , זה יפה שכתבת את כל הסימפטומים . רק משנפגע מהלם-קרב לא מסוגל לקרוא הודעות כל -כך ארוכה . בפעם הבאה תחלק .

וואלה קיבלת תשובות מכאן ועד להודעה חדשה..ובאיזה פרוט חביבי משהו מדהים -מענין מי זה ה"חמוד" הזה ורק שישאר חמוד ולא ידביק לנו כאן עוד דברים שלא לצורך...ושמביאים רק אטרף... אז עכשיו כשהכל ברור לך נקווה שיהיה לנו סופש רגוע .

גם אתתתתה חמודדד אתההה כך לפחות עוזי כהן היה אומר..