התקף חרדה ראשון

הסיפור שלי עם הצבא רק מחמיר.. אתמול המפקד שלי החליט לשלוח אותי בחזרה למז"י כי הוא מתעצבן שיש לי כל יום הפניות, ואני בקושי נמצא בבסיס. אז הלכתי למז"י והתיבשתי שעות עד שאמרו לי שקצין המיון לא מצא לי תפקיד מתאים, ואמרו לי לחזור מחר (היום), אז אמרתי להם שיש לי מחר שני טיפולים פיזיוטרפים בתל אביב ואני יצתרח לצאת מוקדם. הגאתי היום מוקדם מוקדם למז"י, שימצאו לי תפקיד, חיכיתי שעות, עד שהזכרתי להם שאני חייב לזוז להפניה, ואז הם אמרו לי תלך לקצין מיון אחר (שלא בחייל שלי), כי לנו אין שום דבר שמטאים לך. ואז הפיוזים התחלו לאשרף, ופשוט אפחתי לפקעת עצבים, כי הם לא היום מוכנים לשחרר אותי לטיפול רפואי שמגיע לי, ותיזזו אותי בכל הבסיס בשביל לקבל פס לצאת להפניה, ולבנתיים אני רואה שאני לא יצליח להגיע לטיפול הראשון, ואז בכלל התכלתי לצעוק על קצינים וחיילים שיתחילו להזיז את התחת שלהם בשביל שאני יגיע לטיפול רפואי שלי בבית חולים רעות (שעתיים נסיעה משם), ואז בסוף קיבלתי את ההפניה, ובדרך לתחנת האוטובוס, התחלתי לחוש כאבים חזקים בחזה ובעיות בנשימה, ואז הלכתי ישר למרפאה במז"י. נכנסתי למרפאה ופשוט התמוטטי מבכי, ואני לא יודע עדיין למה התחלתי לבכות, ואז התחיל התקבצויות שרירים בפנים וזה התפשט בכל הגוף, הכפות ידים שלי התעבטו ופשוט לא יכולתי לשלוט על הגוף שלי, הרגשתי חוסר אונים ופחד, כי בחיים שלי לא הרגשתי כך. אחרי חצי שעה תחת מעקב של הרופאה שם, היא החליטה לפנות אותי לבית חולים ברזילאי למחלקה הפסיכיאטרית. אבל אחרי שעתיים, הנשימה חזרה, והשרירים השתחררו, וחזרתי לתפקוד מלא, אבל אני עדיין מת מפחד מהחוויה המזוויעה הזאת. בסוף הצלחתי לשכנע את הרופאה שאני בסדר, והיא שיחררה אותי הביתה. הבעיה שאני חייב לראות מישהו ולהתיעץ עם קב"ן בדחיפות, אבל ניראה לי שאין מחר את מי לראות בגלל החג. אני מטופל במרפאת תגובות קרב בתל השומר, אבל אין לי את המספר טלפון של הפסיכיאטר שמטפל בי. וגם הכרטיס ביקור של המרפאה עם מספר לא עדכני, וחיפסתי נועשות דרך הצבא להשיג את המספר, אבל כולם יצאו לחופשה. אני ישמח מאוד עם מישהו יוכל לתת לי אתה המספר העדכני של המרפאה. וגם עם מישהו מטופל שם שיפנה אלי בemail בשביל להשיג את הטלפון של הפסיכיאטר. דרור גרין אני ישמח מאוד עם תוכל לעזור לי בנושא. [email protected]

מס. הטלפון של היחידה לתגובות קרב היא:7376327 (אזור חיוג 03)