יום שלישי...פעמיים כי טוב...

טוב קודם כל...שלום לכל! אני פותח את זה המכתב...בסיטואציה שאליה נקלעתי אמש... הייתי במיון, פה בבית חולים...כדי לראות פסיכיאטר... מאחר ושלי טס לו לחו"ל...יחזור עוד שבועיים! ! ! בקיצור אתם יודעים...הוא נתן לי כדור עם תופעות לוואי קשות מאוד... ומצד שני זה קוטל חרדות... שחבתי איתו(עם זה הכדור) כשבועיים וחצי בערך... הצלחתי לשרוד...רק מה מתברר...זה הכדור גורם לבילבול... רעידות...יובש בפה, צימאון שחבל"ז...פק"ל מי עדן צמוד אלי, לא זז... וכל רבע שעה צריך להשתין...ובכן זה הכדור גם גרם לי לכאב עיניים... כאב ראש, קשיי בליעה לא מספיק שיש לי מהחרדות...אז הוא עוזר להם למנוע אוכל מהבטן הקטנה שיש לי... בקיצור עיינו בעלון של זו התרופה...ומסתבר שהתופעות לוואי שיש לי דורשות פנייה לרופא במיידית...אז הגענו למיון...שם יש פסיכיאטר...גם רוסי... אבל היה נחמד...יצא גבר הקדיש לי שעה...בקיצור הוא גם אומר שאסור לי לקחת גם אלטרול וגם סרוקסאט בעת ובעונה אחת... הבאתי לו הרי ת'תרופות שיראה...אמר לי להפסיק במיידית עם האלטרול... ולהשאר על סרוקסאט...בלבד...ועשו לי גם בדיקות דם... שורה תחתונה אני אומר לכם, רק תשימו לב, לרשלנות של רופאים... ועכשיו לצערי אני שוב סובל כי הכדור הזה היה חזק מאוד... אז גם ההפסקה שלו, היום זה יומי הראשון בלעדיו, והיה בסדר יחסית... יש תופעות לוואי עדיין, רק שהם חוזרות בסדר הפוך...אחורה... עד ליום הראשון שבו התחלתי לקחת אותו... בנוסף, חזרה לה קצת חרדה...בלבול וטשטוש בזיכרון ובעיניים... אלה היו מנת חלקי...מתחילת השימוש בו...ואני רק מקווה שההפסקה שלו... לא תעשה לי שמות בנשמה...חס וחלילה... אני מקווה שיהיה טוב בע"ה... וזהו חוץ מזה, אחי וחבר שלי באו לבקר היום, ונשארו כמה שעות טובות... כך שלא הייתי לבד בבית! אני מרגיש שוב בנקודת ההתחלה...בהרגשה...האופטימיות ירדה...ואני מאמין שזו הירידה לצורך עלייה...ב"ה...למרות שתמיד צריך ליהיות מוכנים לנפילות בחיים, כי הם לרוב באות...ובטעם...ובמצבי אלו צלילות... אני הרבה מאוד בבית בתוך החדר לרוב...מתבודד...ושופך את שיחי לאל... וכשממש רע לי וגם כשלא אני לומד קבלה...והבדידות היא סיטואציה חיונית במסע הרוחני...אני מרגיש שזה עוזר לי, אמונה בפשטות...אני נאחז בה... אני...מביט במראה...עם זקן...עם שקי שינה מתחת לעיניים...שראו וחוו, את כל עברי ועתה את ההוה...ואני שוב לא מאמין למה שקרה לי, לא מעכל... אני בן 23 ולא מצליח לראות לאן אני ממשיך מפה...מפחד שהראש לא יסתדר... הכל נראה לי כל כך רחוק...אני מנסה בכל כחי לא להישבר...לעבור כל ירידה ומשבר...נעזר באל...בהוריי...ובכם...אחיי ואחיותיי... פשוט אני במצב של קודם לסדר תראש...אחר כך צריך להתרגל ללכת בחוץ... מה שיקח לי יובלים להגיע לזה...אחר כך לעשות רישיון...להתגבר על הפחד ממקומות הומי אדם...וממקומות סגורים מידיי...התהליך הוא ארוך...אין לי ספק בכך...אבל אני אומר לעצמי...כאילו רק שיתחיל התהליך הזה... שלא ישאיר את אנוכי במקום...זה לקום כל בוקר...ולחדש לעצמך...את התקווה גם לגבי התורה...לבנות ולחזק ת'אמונה...זה דבר שקל להשיגו... אך הקבלה עונה לי על הרבה שאלות... אני חושב גם שלא טוב ליהיות לבד כל היום כל יום...יותר משבועיים... זה כבר...גורם לך להרגיש מוזר...כשפתאום באים חברים...או שזה מהכדור... שגורם לבילבולים...ואולי זה אני...מי יודע...כבר לא יודע... אתם...והעיסוק שלי בתורה ובקבלה...הנגינה בגיטרה...והמוזיקה... הם הדבר היחיד שנותן לי לשמור על ראש צלול...הם הדבר היחיד שכרגע... מנטרלים התקפי - חרדה...ויש ת'חרדה התמידית שמלווה את ליבי...בגלים... שעולים ויורדים...אני כבר סיפרתי לכם...שאני הולך לקנות על חשבון הפקדון...ציוד לאולפן הקלטות...אני מכור לזה...הבעייה שצריך ללכת למס - הכנסה...ולפתוח תיק עוסק מורשה...ובשביל זה אני צריך לשבת איתם איזה שעתיים...ואני חשבתי שאוטוטו...אני עושה את זה אבל הפסקת הכדור עושה לי תופעת גמילה קשה...מה שגוזר עלי עוד כמה זמן בבית... ואם שם לא אשרוד אז באישפוז קבוע...שזה מכה, אבל מצד שני, נורא קשה לחוות את הדברים האלו לבד...זה יותר מפחיד מאשר קשה...מה שאומר שזה קשה... בקיצור - אוהב אותכם המון... ביי

שים לב דודי שמצבך השתפר מאוד בשבועיים האחרונים יתכן שאינך שם לב לכך בלהט האירועים שעוברים עליך אבל ממבט חיצוני נראה בבירור שנרגעת למדי, המשך כך, מאחל לך הצלחה