אני הולך ונשבר...
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אני הולך ונשבר...רוצה להאמין שזו הירידה לצורך עלייה... אני מפחד...אני מרגיש...שהחרדות...גואות עלי... אני מרגיש...שכל מה שאני חווה כעת...ממש בימים אלו...אשר מנסים לדחוק בי ללכת ולהתאשפז...כי הייסורים קשים מידי...ואני צריך פשוט פיקוח ומעקב... אני יודע שזה לא טוב...להגיע לשם שוב...ומנסה בכל הכח...להמנע... אני רוצה שתדעו...שאם חס וחלילה אני אגיע לזה האישפוז...מחלקה פסיכיאטרית, ג, או ב, תל השומר - שלא תגידו לא ידענו איפה אתה... אז אני תמיד אזכור אותכם... יש לי את המצב להשיג מחשב נישא...אך בזו המחלקה אינטרנט לא אמצא... ומה שכן...יש חדר מחשבים...וממנו אכתוב הרבה מכתבים...בזה הפורום... אך אני כלל...לא רוצה להגיע לזה...פשוט הייסורים הם קשים...כרגע... והנסיעה לשם לאישפוז יום, והנוחכות שלי שם, והנסיעה חזרה...מאד קשים לי זה כמו לשלוח ת'ילד לבית הספר חולה עם 40 מעלות חום... אבא שלי...גם לחוץ...ו " הולכת לאיבוד יודעת למה! " ... שיתפתי אותו בכל המצב, והוא מנסה לארגן אישפוז יום בקרבתנו...אם יש הלוואי...תחנה אחרונה לפני...אתם יודעים מה... ואני מחר " יום רביעי " נשאר בביתי בתקווה למצוא מעט מנוחה...הפוגה... ואנחנו רוצים גם להתייעץ עם הפסיכיאטרית,שבאישפוז יום...לגבי איזו תרופה שלה כרגע תופעות לוואי קשות...אשר מוסיפים לי על המצב ומכבידים מאד..ואף גורמים לבלבול...על המצב... חרדות רציפות תוקפות אותי...במקום התקפי החרדה...חרדות לא מוגדרות... וחרדות מהמצב...ומהפחד...להגיע למשהו הרבה יותר גרוע... אני חש כי הימים הבאים הינם ממש גורליים בישבילי...ואתם יודעים למה... אימה מציפה אותי בהסתכלותי על מצבי ועל הדרך בה הוא יכול לדרדר... ואני מנסה בכל כחי...להתאזן...ואתם עוזרים לי במכתבים שלכם... דבר אחד אני יודע...לאן שזה לא יגיע...לשם הייתי אמור להגיע...כי האל עימי...ואני מאמין... אני יודע שחמישים אחוזים זה הוא והשאר זו עבודה עם עצמי...על עצמי... ורוצה להאמין שתיהיה לי תקווה...אך עתה...יותר מאי פעם...אני לא יודע לאן אני הולך...ולאן פניי מועדות... המון המון תודה לכם...להוריי...לאלוהים...לחברים שתומכים... רק תזכרו...שאני חב לכם המון...ומכיר בזאת... אוהב אותכם המון...ובאמת...כי שקדתי שעות מספר על זה המכתב... ביי
שלום דודי, אני רוצה לבקש ממך לא לעשות מעשה נואש. בכל הכוח שלך, דודי, תחזיק מעמד. אתה כאן בינינו כמו גוזל שנפל מהעץ ולא יודע איך להתרומם למעלה בחזרה אל הקן. אבל אני רוצה להבטיח לך שגם למטה על הרצפה תצליח לאט לאט לגדל נוצות ולחזק את הכנפיים שלך. יום יבוא ויהיה לך שוב הכוח להמריא ולעלות על העץ. אולי לא תגיע מיד בהתחלה לענף הגבוה ביותר.. אבל לאחד הענפים אתה בטוח תצליח לעלות ומשם הנוף יותר יפה. משם תראה לרחוק יותר. זה חייב לקרות. זה יקרה. אל תפגע בעצמך. אל תשאר לבד. בבקשה. בבקשה. אחרי החושך יבוא האור.
שלום דודי, אתה מבטא את בדידותך ומצוקותיך בצורה נוקבת ורהוטה... כאדם מאמין אתה בודאי מבין שלסבל וייסורים יש תפקיד בחיים. דע לך שמקורות הצמיחה נמצאים עמוק בתוכך בפנים...קשה לך כרגע לקבל את עצמך במצב הזה...אך ברגע שתתחזק מעט ותתחבר שוב למקורות אנרגיה, ליכולות הנפלאות ולכישורים שיש בך יהיה לך קל יותר לקבל את עצמך כפי שאתה בידיעה שאין אף אחד כמוך בכל העולם...תבין שאתה יחיד ומיוחד... ככל שתקבל את עצמך יותר כך תהיה מרוצה יותר מהדברים שאתה עושה...ותוכל גם לסלוח לעצמך על כל מיני דברים אחרים שאתה עושה שאינך מרוצה מהם.. דודי, אנחנו איתך לאורך כל הדרך... כבוד הוא לנו שאתה משתף אותנו בתהליכים שאתה עובר...יהיה טוב... זכור! עולם בחסד יבנה, היום עוזרים לך ובכך מכשירים אותך שתעזור בעתיד לאלו שיזדקקו לך! מחזיקים לך אצבעות חברי הפורום
אחי הערב כשוחחנו בנייד נשמעת הרבה יותר אופטימי ועם כוחות להמשך הקרב... עכשיו אתה במצב אחר..וחשוב שתדע- שתבין - שתהיה לך תובנה להכיר את המצבים האלה שמשתנים אצלנו בתדירות זו או אחרת...ולדעת שאחרי נפילה אם אתה לא מתרסק לגמרי אזי יש לך כוחות להמשך הקרב... וזה חשוב !!! אל תצא בהצהרות מסוגים שונים - אל תקבע את עצמך בד"פא אחת , תמיד תכין תוכניות נוספות לכל תרחיש אפשרי. ולא יודע מה לאמר לך אחי לגבי האישפוז - קטונתי אינני רופא - אבל נסה לחשוב על העניין מכל זווית אפשרית ואל תמהר להתאשפז (במיוחד לאור הנסיון שכבר רכשת...) .הבעיה שלך כרגע לדעתי בנוסף לכל החרא היא הבדידות .נסה להתגבר עליה בעזרת דברים שאתה אוהב ( כמו מוזיקה למשל) וכו... ואתה בתחילת הקרב ממש בפאתי היעד וזה הכי קשה כידוע לך -קח את השלב הזה לאט לאט ובזהירות - אנא היה חזק ואל תהיה פראייר .!!! לא אבטיח לך שהמצב יעבור וכו ...אבל אתה תלמד במשך השנים "לחיות " עם זה.................. חזק ואמץ.
ו................ יבכו עלייך קצת,וישכחו במהרה. החיים קצרים חמוד,מי שיפסיד זה רק הוריך שלא אשמים במצבך. אז תפסיק לזבל ולך תטפל בעצמך,כי עדיין לא ראיתי שמישהו חזר משם. אז ברגעי שפל לא לחשוב מחשבות שווא. כי גם זה עובר.............והאמן זה עובר למי? לא יודע אבל עובר.
והוא ילמד בדרך הקשה או הקלה שחיים עם זה ... למרות שצורה ללחיים האלה אבל חיים... וזה מה שחשוב. הכי חשוב.!
דודי יא חביבי, לך לים, לך לטיול בטבע, לך לאן שבא לך, העיקר שתתחבר בחזרה לחיים , זה יקח זמן זה בטוח וזה ילך וירגע בהדרגה, כולנו פה אכלנו את הסרט הזה ורובנו שרדנו, אז עוד פעם אומר לך , אחי, דיר באלאק מלהישבר, כי גם כל שבירה של חבר שוברת את כולנו
בוקר טוב כמו עץ חזק עם שורשים...הענפים ברוח רק מתכופפים... מחכים לעדכון הפורום
דודי אל תישבר! גם אם קשה מאוד עכשיו, וגם אם תחליט שאשפוז זה הפתרון כרגע, זה לא נורא. יטפלו בך, יאזנו אותך, תצא ותמשיך הלאה..... מה קורה עם חונך שמאיר הציע לך, זה יכול להקל עליך מאוד עכשיו... הבטחון שאתה לא לבד... כאן כולם איתך, אבל זה לא אותו הדבר. בעניין החרדה, קל להגיד אבל מנסיון של בעלי.. ברגע שהפסיק לפחד מהתקפי החרדה- הוקל לו והם פחתו ובסוף נעלמו. מצא לך משהו שאתה סומך עליו, תכנס איתו לחדר בזמן התקף חרדה ותתן לחרדה להציף אותך. תשים לם ותתודע לכל מה שאתה מרגיש... כאשר ההתקף יעבור תראה שלא קרה לך ולא למי שהיה איתך שום רע..פעם הבאה אולי יהיה יותר קל. בהצלחה!
?
שלום דודי לא להישבר צא לשדה ליער לא יודע הכין אתה גר אל תישבר וזה יעבור , מכסימום עשה קוקטיל ש לאכוהול עם כדורים זה עוזר אבל תפוס שדה מקום שבו לא ימצאו אותך אם אין תפוס בנין בבניה עלה לגג או למרתף בקיצור אל תישבר דני חברך
לדודי שלום: דודי שמע טוב מה שאני אומר ולך עכשיו למירפאה במשרד הביטחון מגיע לך הבראה כח יומיים שלושה וצא או לטבריה או לים המלח . במידה ולא מיסתדר לך אני אקח אותך איתי . אני גרתי פעם באופירה וכל שנה אני נוסע עם הרכב שלי נעסה 3500 קילומטר בכייף. ואחזיר אותך מיושר . לא צריך כסף הכל עלי . מאיר
היי מאיר אתה אדם טוב , תעזור לו לבחור אם ירצה גם אני מוכן לעזור לו דני
לדודי חברי שלום לפני זמן מה דיברת יעם מאיר , מצער אותי לשמוע על מצבך אבל לפחות שתדע שיש מספר אנשים עם בעיות כמו שלך וחמזיקים לך אצבעות וגם מערכים אותך על מאבקך בהלם קרב . לכן אחי , קח אויר ותעזר במאיר בי ובעוד חברים כמו לי המקורית אנו גם הינו במצבך ויצאנו פחות או יותר , לכן את תישבר הייתי לוחם ותישאר לוחם אל תיכנע בבקשה דני לשירותך מתי שתרצה למאיר יש את הנייד שלי צלצל שתרצה דבר מה או מתי שתרצה , החשוב לא להישבר גם אני בזמנים קשים עשיתי חושבים עוד פעם ולאט לאט עברת יאת הרגעים הקשים . גם אתה יוכל כי אני תמרשם שאתה דוגמא לכולנו אל תיכנע עכשיו בבקשה . דני
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
