טוב....זה נראה לי המכתב האחרון שאני כותב..כי...
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
אני כותב כעת את מכתבי האחרון נראה לי לפחות לחודש זה...אני כותב ובוכה.... חייל משוחרר לא מכבר, חייל בודד חייל שנשבר... אני חי עם משפחתי המארחת בחדרה, ועקב המצב הם הסכימו לעזור ולנסות לטפל בי... אך עד מהרה נוצר זה המצב כי הם הצד אשר זקוק עתה לתמיכה... מתנהל לו ריב קשה וישנו קרע במשפחה...אני בוכה...מילים קשות נאמרות פה....ביני לבין מי שהיה אבי המארח...ואני אליו פונה למה?, למה עכשיו?, בתקופה זו בה אני פצוע ומה גם נרמס.. ואבי אלי אומר אתה יצרת קרע במשפחה....פילגת בין האם והבת אשר חזרו בתשובה...ואילו אתה ואני במערכה שנייה....אני בוכה....הוא מנסה לעזור ועוזר וגם הם.... קרע היה עוד מלפני ה " פגיעה " הישירה שקיבלתי.... וזה כבר סיפור אחר לגמרי....והם תמיד ניסו לגשר.....ועתה שוכב אני פצוע....והם אליי אצבע מאשימה מפנים...וגם את עורפם....אליי....אני בוכה.....צעקות....קללות....יש...בנינו.....למה עכשיו?....למה לא בעוד חודש חודשיים....כשקצת אתרפא.....אני בוכה..... אני בוכה....כי החלטתי סופית....כי מקומי אינו איתם....ולאחר שאמרו .....כי אני חלק מהקרע שנוצר ונטל....לא אותו המוצר המגומר אותו רצו....וצודקים הם.....בכל מלה....אני לא מאשים!!! אני בוכה....כי יש לי פאקינג מגבלה להיות לבד בבית....ולצאת לרחוב בפרט....ואת זו ההחלטה כבר קיבלתי....אני עוזב....לא יודע איך.....אני עוזב....לא יודע לאן..... שמעתי פה ושם על דיור מוגן?, שמעתי מפי נפגעי נפש אשר איתם הייתי מאושפז על איזה הוסטל קר...אני בוכה.....ניתקתי לאבי ת'טלפון.....אני הגורם לקרע במשפחה.....אני עוזב צעקתי...לא יודע איך....מקווה שאלוהים איתי....וינסה לשים חסם עורקים להתקפי החרדה אשר אותי פוקדים....ואני פאקינג יוצא מטר לרחוב....ומגיע למיון......בהלם נוסף.....אני בוכה... הטביעה הוגשה לפני חודשיים שלושה....ת'אמת אפילו ארבעה.....אין איש ואין שומע.... טיפול תרופתי נתנו....וכדורים רק דחפו....כש"סניקים הממהרים להחזיר אדם בתשובה לא תשובה בעת שהוא שרוי במצוקה....אני בוכה..... פסיכיאטר רק היום קיבלתי......שעה 17:00 אצלו להתייצב.....אולי אותי הוא ייצב.....אני בוכה... יהיה זה קשה ככל שיהיה... אני פצוע קשה....אבל עוזב....נאמרות פה מילים...שלהם נזק נפשי מצד אלו ההורים....ואין אני פנוי לפגיעה נוספת....אני שבור.... חייל בודד הייתי....לוחם...ביחידה....?.....ועתה אזרח.....בהלם קרב....היכן חושב לו....משרד הביטחון.....יושן אני או כיצד מטופל..... על המסמך....ובאופן רישמי אין לי משפחה....אלו לי הורי המארחים.....היו משפחה אומנת ותומכת....עד גיל 18.....ועתה....בגיל 23....אמור אני לפרוש כנפיים....ופרשתי.....או.....אני זוכר.... שפרשתי את אלו הכנפיים.....ופגיעה ישירה לכנף קיבלתי.....על הרצפה נפלתי....מכה ניצחת זו הייתה......התעוררתי בתהום עמוקה......חשוכה.....עם תזכורת חרוטה...." זו היא מתנה " ליום ההולדת 23 בתאריך 23.4.04 ומתנה ליום השחרור מצבא הגנה לישראל.....19.4.04 לאחר שלושה חודשי אשפוז פסיכיאטרי...ממנו יצאתי רק יותר פסיכי...ועם תופעה חדשה...." קריז "..... מהגמילה....בנזודיאזפיניים....בן זונה.....מנהל המחלקה.... אני בוכה....ככלי שבור....נכה מבפנים משותק....מרותק....לבית....בו אני גם חווה ייסורים..... ומאמין אני שהם הינם לטובה....לתיקון...אולי לדרך חדשה?, אני תוהה.... אבל מהמשפחה למה?.....למה עכשיו?.....מהמשפחה....זו שהיוותה לי פעם מוצא....מקלט.... ועתה....יסוריים משמיים ומבית....בעת ובעונה אחת....הכיצד ולמה?......" אין תשובה "..... גם לא ממשרד הבטחון....הבן זונה.... ואני .....כבר...יודע.....לעזוב פה.....זה עיניין של רגע.....ההחלטה כבר התקבלה.....לא יודע אם במועצה של מעלה?.....אבל אצלי בכל אופן ישנה הנחישות עם כל המגבלה.....יהיה זה קשה ליהיות לבד.....אך זהו גם מצבי עתה.....ואמנם מחוסר דיור....בעיה כיפליים??? אך נקווה לטוב ושאלוהים איתי....עדי....לתקופה זו..... שלא אשכח לעולמים....אם והיה ואצליח לשרוד אותה..... הכל אבל הכל היה יותר קל לולא המגבלה = התקפי החרדה....המשתקים....ומרתקים אותי למיטה... אז...אז...הייתי עושה הכל...לטפס על ביניינים יכולתי....לאן נעלם מי שהיה...פעם ....אני.... ועתה הוא זר... מלחמת עולם מתחוללת בנפשי....מלחמה שקטה....ואתם אנשים אותה לא רואים.... וזו ההתעיה פה ליפעמים....בעייני רבים.....ובעיניי ההורים.....הם לא מבינים.... ואני צועק לאבי....אתם פאקינג עיוורים.....לא במתכוון אבל למה פוגעים..... למה עכשיו.... מוחה דמעה ועוד אחת.....ים של דמעות בשתיי עיניי......כי קושי כזה עוד לא חוויתי בחיי..... על - אף שעברתי די בחיי..... הם עכשיו בעבודה - אני לבד - התקף חרדה - מחפש לו פירצה במגן שהיה ועתה חשוף הוא לאחר הגמילה....מפחיד.... 17:00 הפסיכיאטר....נקווה שאשרוד עד אז.... אני לא יודע אם אשאר פה בתקופה הקרובה....אם כן אז עוד אכתוב...ואם לא אז....רק בפעם הבאה בה אתקל במחשב או...בעולם הבא... זו תקופה קשה והיא....אכן בת בת זונה..... אשכרה לא יודע מה יהיה מחר.....אם יהיה מחר.....אי וודאות - אי של אי וודאות....שם אני נמצא.. שלטתי פעם על כל האי הזה ג'ונגל של חיות...ועתה אני פצוע...מדמם....והם דורכים עלי..... שלום וביי...
צביקה מבקש שתצור איתו קשר 052-2888486 0522888486 הוא מבקש שתתקשר אליו בשעות היום ולא בלילה Ani
ערב טוב אני ממתין לשיחת ההמשך שלנו מהצהריים אתה מוזמן להתקשר עד לא אחרי 23:00 מקווה שהמצב השתפר צביקה
אל תישבר דודי, תחזיק מעמד. זה יהיה קל יותר בהמשך. זה חייב להיות. בבקשה תיצור קשר בהקדם עם הכתובת הזאת: http://www.sahar.org.il/mailform.asp זה ארגון סה"ר שניתן ליצור איתם קשר בכמה אמצעים. תשלח להם הודעה והם יחזרו אליך. משעה 21:00 יש להם גם תמיכה ברשת. הם נהדרים והם עוזרים. בחיי, זאת הבטחה. אל תעשה שום דבר שאין ממנו דרך חזרה. החיים ישובו להיות יפים. אל תשבר.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
