שוב לבד בבית - אוכל ת'סרטים של עצמי...

שוב...אני יושב פה....לבד!!! בביתי...בו אני אמור להרגיש מוגן...אך....לצערי בטח שלא מהתקפי החרדה שפוקדים אותי.... וממחשבות...אשר מנסות למוטט אותי.... עמוק עמוק..אי שם...בתוך נפשי....מתנהלת לה בימים אלו....מלחמה....חומת מגן....משלי.... התקווה....נגד כוחות...האופל...נורא חשוך שם...עוד מעט יגמרו הסוללות...לפנס שבידי.... וההורים...ההורים...מה הם מבינים...טוענים לחפותם...ואני איני מאשים...אך דווקא בשעתי... הקשה מכל...כולם מפנים לי עורף...ואני שואל עצמי...מה צריך כבר הלום קרב לעשות??? להתאבד? כולה צריך מעט תשומת לב... אז נכון...הם משפחת מוצא...ואינם חייבים לי דבר...והם...מסדרים לי את כל עינייני משרד הבטחון...מאחר ואני קצת מוגבל...אבל בלתי נראה... אני חב להם את כל חיי.... אבל שוב אני בא ואומר...מכל השנים, למה עכשיו? למה להפנות עורף... והם יוצאים לחברים...ואני יוצא למלחמה...בבית ריק....מאנשים...מלחמה אל מול שדים... שדים...שמתבטאים....בהתקפי חרדה קשים - חצי מפגש אם אלוהים, בחרדה מתמדת מאלו ההתקפים...ובמלחמה עיקשת...מול מחשבות אפלות חסרות כל הגיון...הכל דפוק שם בקופסא... אך פגיעת נפש היא זו...אשר ממנה אנו מתייסרים... ואמר לי לא מכבר..צדיק ומקובל..היכן היא הנפש?, אותי שאל... ואני על זכות השתיקה שמרתי...וכמוני גם רופאים גדולים... אז אמר...אותו המקובל...זוהי הנשמה...והיא...פצועה...במצב אנוש...אמר... רעבה היא...למזון...ומצאתי עצמי..מהרהר..איזה מזון...על מה הוא מדבר...זה הבוגר... ומאז...אני קורא...תהילים...ומתי שיוצא...אז...מניח גם תפילין...ובלי שום קשר... כך אני מאמין...וחילוני יותר מכם...בזאת אני בטוח...אך...עמוק עמוק....אי...שם...בנפשי... בימים...אלה...כשאני לבד...ומפוחד...אז...אני מאמין כי הוא...היושב במרומים...מאיר לי... את דרכי...שולף...את חרבו לפני...השדים...הארורים...אך...חייב אני לעזור לו...אחרת... אחשב ככפוי טובה... ואני...מנסה...לעזור...באמת שכן...הרי זו...המלחמה שלי....לא? לכן...אני...מאמין...כי הוא איתי...לאורך כל הדרך...וכאשר אני נופל...לתהום כה עמוקה.... ונפצע קשה...כגודל הנפילה...(שם אני נמצא היום)....אז...הוא...זורק לי איזה חבל הצלה.... ובדרך גם איזה פסיכיאטר שליח...עם...כדורי הרגעה....שיקלו...על העליה... אז..תמיד תזכרו, כי כל ירידה, הינה לצורך עליה. ולאחר כל חורבן...באה לה צמיחה... ואמת ונכון ויציב כל מה שנכתב כאן....והנה אני עומד לסיים....וחוזר...לקרב...מול....הפחדים שלי...שהם ילכו וימוגו...עם הזמן...רק שעכשיו...הם ענקיים... ואני דודי(דוד) אל מול גוליית...ניצב כעת... אוהב אותכם דודי...

> ...כולם מפנים לי עורף...ואני שואל עצמי...מה צריך כבר הלום קרב לעשות??? להתאבד? כולה צריך מעט תשומת לב... אתה מוזמן ליצור קשר איתי 052-2888486 או לחלופין לקו החם של נט"ל 1800363363 להשתמע צביקה

תודה לך מר צביקה על הכוונה אני אנסה לצור עמך קשר

אהלן צביקה... נעלמת לנו ..מקווה שהכל בסדר איתך וכו. ודודי מספיק חכם לדעת שהחיים הם ערך עליון ואולי בגלל זה הוא אוכל את הסרטים שהוא אוכל... ותאמין לי שוחחתי איתו לעלה משעה בנייד והוא לא אחד שיגמור את החיים שלו .לא דודי. יש רגעים שהמצוקה כל כך גדולה - שהחרא מציף אותך מכל כיוון ואתה לא יודע מה לעשות כבר כיצד להזמין חילוץ..כיצד לבקש הבנה עזרה .. וכלום לא עוזר...או אז אתה מעמיד כביכול את העובדה שמה נותר לך בעצם עם לא המוות ? - אין זה אומר שהוא יוציא את זה לפועל אלא שהמצוקה כה גדולה שהמוות ממש נמצא בסמוך... אבל ואין לי ספק שהבחור הזה חפץ חיים ובשורה התחתונה הוא נלחם לצד המוות אבל לא יעז לעולם לעשות זאת. ודודי יתקן אותי אם טעיתי.