זיקוקים

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

26/04/2004 | 23:35 | מאת: מאיר

מעניין אותי איך אחרים הגיבו לזיקוקים.אני כולי רועד מפחד.

27/04/2004 | 03:06 | מאת: חודל

הכי טוב זה מראש להמנע ... אבל לא תמיד הראש יכול למנוע... פעם לפני שנים כשהילדים היו קטנים החלטנו לנסוע לסופש בצפון בצימר לא פחות ולא יותר בבית הלל על הערב הראשון כולי חששות וכו יש תירגולת חדירת מחבלים..ואנחנו שומעים ברקע בקשר "פרש טורקי ..פרש טורקי ".. "תרנגול" ..שזה חדירת מחבלים ומרדף וכו ותרנגול זה תירגול . לי כבר היתחיל כל הבלאגן -לקחתי את עצמי לרכב והיה מה שהיה... אחכ אישתי מספרת לי שהבת הקטנה היתה ממש קטנה שאלה אותה - "מי זה מוכר בלילה פרה טורקית ותרנגול "?.... הקטנה הזאת המתוקה לא הבינה חשבה שבא איזה אוטו גלידה כזה עם רמקול ומוכר בשר...

27/04/2004 | 03:20 | מאת: מאיר

חודל אצלי הילדים גדלו אם הפחד שלי . ולא היתה להם ילדות.היום הם לא סמים עלי. ואני מרגיש קצת יותר חופשי ועושה דברים משוגעים. זה משכיח אותי מהצרות שיש לי . מאיר

27/04/2004 | 16:34 | מאת: אלן

הכלב שלי התחיל לרעוד ולהשתגע בעת הזיקוקים . ברח מתחת לשולחן . השרירים שלו התקשו . אני גם התחללתי להשתולל איתו . הלב דפק בחוזקה, בכיתי . חשבתי מיד על הפצצה האיזור . לקחתי כמה דקות להתעשת ולהבין שעדיין לא התחיל מלחמה . לא הייתי לבד גם הכלב שלי נכנס להלם רציני . בידידות אלן

מנהל פורום טראומה והלם-קרב