לדן
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
צהריים טובים מה שלומך? איך אתה מרגיש היום? איך מזג האוויר הנפלא משפיע על בריאותך? הבנתי שיש מקום לשיפורים... שולחת לך אנרגיות של אור יפעת
רק אל תקחי תאנרגיות ממני...ותעבירי אל....
היי יש מספיק אור לכולם... מצרך הכי נגיש והכי מבוקש בקיצור הכי טוב... אבל, אם תתן משלך מבטיחה לך שתתמלא בכמות כפולה. מה אתה אומר על הקסם הזה? יפעת
ליפעת שלום , תודה . אני מרגיש טוב היום , וכאשר המזג אויר נעים כמו היום קל לי יותר , מאחר וכאשר בטמפ' יורדת הרסיסים מתחילים לדקור ואי אפשר לגרד אותם זו הרגשה שמי שהוא משחיל חוט ברזל בתוך הגוף עד הרסיסים כמו שיפוד , לא נעים . כמו כן יש לי קצת הקלה מהשיתוקים שתוקפים אותי מידי פעם , עברת יהיום על כמות של מייל שהגיעו אלי מהאתר החדש ועניתי לחקלם , נראה לי שאם ימשך המצב כך אשאר ישון בחד"ב יום בבית .עדיין אני לוקח כדורים באופן מסודר למעט ביום א' קצת שתיתי עם הכדורים אבל קצת זה מגדיל את הפשעת הכדורים . במהלך היום כ 3-4 פעמים בשבוע אני נמצא בי"ח חולים ביטפולים , לעפמים שאני לא מרגיש טוב אני מסתלק משם ולא נכנס לטיפול , פשוט לא איכפת לי . תודה לך , אל השאלה לשלומי אשתדל שיהיה טוב . בפציעות קודמות הצלחתי להשתקם פחות או יותר , אבל זו עם ההלם קרב מכה לא כתובה ממש פגע רע , אי אפשר לספר באתר אבל מי שיש לו את זה יודע זה מתחיל במלחמה כל היום וגם ביחיסים בינו לבינה , וגם הפלאש בקים שבאים שלא צריך אותם יותר מכל והמלחמה בלילה לצעום עינים ןלישון לפחות כמה שעות ,בקיצור סיוט . הגרוע מכל שאי אפשר לספר לבני המשפחה אל הילדים לא להדאיג ולהטריד ההבעיותצ שלנו אל מנת שהלימודים לא יפגעו , האישה גם כך סובלת מה עוד אפשר להוסיף לה ??? בקיצור נמאס . אתמול הייתי עם חברי מצה"ל בטקס שלקחו אותי לשם רכב צבאי מהיחידה , הבת שלי באה לשם המהלימודים באוניברסיטה גם לטפוס טמפ הבייתה . הכל היה טוב ויפה , עד שהסתבר לי ששמעה קצת סיפורים ע ל מעשי מקצינים בכירים מאד וזה קצת היה לי קצת לא נעים כי לאחר הפציעה הם חשבו שאני משובש בראש אב לא הטרדתי אותם בעיות ותמיד צחקו עלי באהבה למשל מוציא לחם מהפריזר לוקח פרוסה ואת היתרה מכניס לארון סירים וכל מני צחוקים כאלה בקיצור האדם לא בסדר . יש גם קטעים שאני אל איתם אלא עם חברי שא נמצאים כאן קוראים להם מתים , אבל אצלי הם חיים ואני רואה אותם ושומע אותם מדברים וכל מני צחוקים . למי לספר יחשבו שאני לא נורמלי , לכן אני יורד ליער ושכב שם מאבים וחברי לידי וכאשר מרגיש טוב חוזר הבייתה , זה כייף להרגיש את הגשם חודר לבגדים והבוץ ובקיץ הטל שמעיר אותי . יתרון גדול ללילה אפשר להרגשי כל תנועה שיש גם שלא רואים . בבית שאני ישן בחד"ב והם יורדים מהקומה השניה בחושך לשתות משהו אני רואה אותם למרו שאני ישן , אנ מרגיש אם האישה או הילדה חזרה מבילוי הן לא מדליקות אור אבל כבר רגילות ומדברות איתי . טוב תודה גם לך מאחל בריאות דני
היי דן, הסיפור שלך קשה. אתה נאבק גם עם הבריאות שלך וגם מתמודד עם סביבה אנושית שלא תמיד יכולה להבין אותך. יש הרבה בדידות. אולי אתה מוצא פורקן במארבים ביער, אך גם זה נישמע לא קל.... אולי זו ברירת מחדל... כמה זמן עבר מאז המקרה האחרון? אני מקווה שהזמן ירפא חלק מהפצעים, וגם אתה תמצא מקורות החלמה. הבנתי שיש לך תמיכה נפשית מיקצועית אך גם הם מתלבטים יחד איתך... האם יש קושי בלהשיג כדורים? האם סיפקו לך את המכסה שלך? היה חזק בידידות יפעת יפעת
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
