אין אפשר , שזה יהיה כבר מחר (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
ערב טוב . פגשתי את העו"ד דין שלי . אמר לי שתמיד בסוף מנהרה יש אור . אך מה שלא ברור אורך המנהרה ועוצמה האור בסוף המנהרה . כבר שנה וחצי שבית-המשפט גורר את התביעה שלי נגד משרד הביטחון ואין שום דרך לזרז את העניין . הוא אמר לי שצריך להעזר בסבלנות . שבע שנים לתביעה זו התעללות שאין לה גבול . היא לא מוסרית . אך זה כנראה לא מפריע להרבה אנשים בארץ פרט למי שנפגע . אינני לא מספר שום דבר חדש וכולכם מכירים את דרך החתחתים שעובר רוב החיילים שמעיזים לתבוע את משרד הביטחון . כמה טוב אם לא היינו נפגעים ולא תלויים בהם . אלן
אלן יקר, כדי לעודד אותך, אני רוצה לצטט משהו מספרו של מנחם אנסבכר, 'רסיס ממגש הספר': "רבע מאה עברה עד שהתחלתי להבין שאני זקוק לטיפול. עכשיו, כשאני מתחיל סוף-סוף להבין, אני לא יכול להרשות לעצמי להשתפן. אני יודע שזה יהיה קשה, אני יודע שזה יהיה מביך - זה בטח גם ייקח הרבה זמן - אבל אני חייב להשקיע את המאמץ הדרוש ולהשיג את המשאבים האלה ממשרד הביטחון. אני חייב את זה לעצמי." מה דעתך, אלן, לתעד את התהליך הקשה שאתה עובר? הכתיבה עצמה עשויה לעזור לך להתמודד עם קשיי היום-יום, והתיעוד יוכל לסייע לך בשעת הצורך. לילה טוב, דרור
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
