זה המצב

11. אף אנו, כשופטי הרוב בפרשת, סבורים כי תוצאה זו, אף שהיא מתחייבת, אינה רצויה. כך במיוחד לאחר שנפסקה הלכת וייס, המאפשרת לנכה, שעומדת לו תביעה בנזיקין בגין נזקי גוף, לתבוע את נזקו מהמזיק אפילו זכה לתגמולים מן המוסד לביטוח לאומי. אכן, אין הצדקה עניינית להבחנה שנוצרה בין מי שנפגע בידי מזיק אחר לבין מי שנזקו נגרם בעת ועקב שירותו הצבאי. אם יכול הראשון לזכות במלוא הפיצוי, בגין נזקו, על אף שנטל למחייתו תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, אין למנוע זאת מהאחר. ברם, כאמור, בעניינו של הראשון קובע החוק עצמו הסדרים למקרה בו הוגשו שתי תביעות בגין אותו הנזק, לפי שני ההסדרים החוקיים השונים, ובכך נתאפשרה פרשנות המתירה תביעה כפולה, ואילו כאן- אין המצב כך. אין לנו אלא לשוב ולקרוא למחוקק לתקן את הדבר. כשרותו המשפטית של הלוקה בנפשו והלכת איבגאנה 12. הטוענים סבורים כי נתקיים טעם נוסף המחייב אותנו להגיע למסקנה כי אין להחיל בעניינם את הלכת איבגאנה. בהיותם חולי נפש, כך הם טוענים, מנע מהם מצבם הנפשי להפעיל שיקול דעת ממשי עת תבעו תגמולים לפי חוק הביטוח הלאומי, ומכאן שאין לייחס להם "גמירת דעת" ו"רצון"; ובחירתם, על כן, כך לטענתם, כלל אינה "בחירה". גם טענה זו אין לקבל. הלכת איבגאנה חלה גם בעניינם של נכים הלוקים בנפשם. הדבר נלמד מעובדות המקרה שנדון באותה פרשה. אמנם שאלת הכשרות המשפטית לא נדונה לגופה בפסק הדין, אך המשיב בפרשת איבגאנה, שנקבע כי בחר בפיצויים לפי חוק הביטוח הלאומי, הוכר כנכה בשיעור 100% בשל מחלת הנפש בה לקה. 13. לגוף הדברים, עקרון יסוד בדיני הכשרות המשפטית הוא כי כל אדם מוחזק כבעל כשרות משפטית לבצע פעולות משפטיות מרגע לידתו ועד מותו, "...זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט" (הוראת סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962; להלן: חוק הכשרות). משום כך, ההכרזה על אדם כפסול-דין היא קונסטיטוטיבית, לאמור – תוקפה הוא מכאן ולעתיד (י' אנגלרד, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (מהדורה שנייה, תשנ"ה) 151). ממילא, אין להכרזה תחולה רטרואקטיבית, ואין היא גורעת מכשרותו המשפטית של אדם בעבר. כפי שציין שם י' אנגלרד, "כל פעולותיו הקודמות תקפות, למרות האפשרות כי התנאים לפסילתו היו כבר קיימים בשעת עשייתן" (ראו גם: ע"א 682/88 עבדו נ' חורי, תק-על 91(2) 1073; ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (כרך ב', תשנ"ג) 1014). יצויין עם זאת כי חוק הכשרות אינו מוציא את תחולתן של הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. לכן, ניתן, במידת הצורך, להיזקק לעילות הבטלות הקבועות בחוק זה על מנת לבטל פעולות משפטיות שעשה הלוקה בנפשו טרם שהוכרז כפסול דין (אנגלרד, שם, עמ' 152-155, פרידמן וכהן, שם, עמ' 1013-1015). לענייננו, רלוונטית הטענה של העדר "גמירת דעת" עת בוצעה הפעולה המשפטית. דא עקא, שברע"א 4596/00, ברע"א 969/00 וברע"א 3323/98 לא מצאו הערכאות הדיוניות כי המבקשים פעלו ללא שיקול דעת כאשר פנו לקבל תגמולים מכוח חוק הביטוח הלאומי. זוהי קביעה עובדתית, שאין מקום להתערב בה, במיוחד לאור הוראת סעיף 34(א) לחוק הנכים, המגבילה את זכות הערעור על החלטת וועדת העררים לבית המשפט המחוזי ל"נקודה משפטית בלבד". 14. שונה הוא המקרה שנדון ברע"א 2266/00. במקרה זה נקבע בערכאות הדיוניות כי המשיב לא היה כשיר עת פנה לקבל תגמולים לפי חוק הביטוח הלאומי. אף שמצב נפשי המונע גמירות דעת הוא עניין נדיר ביותר (אנגלרד, שם, עמ' 153), מוכן אני להניח כי מצב שכזה התקיים בעניינו של המשיב. אלא שגם בכך אין כדי לסייע למשיב. אף אם "בחירתו" של המשיב עצמו בטלה, הרי שהמשך גביית התשלומים מהביטוח הלאומי משך שנתיים ימים אחרי שאימו הייתה לאפוטרופסית שלו, מצביע על "בחירה" שביצעה כאפוטרופוס, כאמור בהלכת איבגאנה. אשר על כן אף שמקובלת עלינו מסקנת בית המשפט קמא כי אין לראות בפעולות המשיב בשנת 1988 משום "בחירה" לעניין סעיף 36א לחוק הנכים, סבורים אנו כי בחירה שכזו נעשתה בשנת 1994, על ידי האפוטרופוסית שמונתה למשיב כדין. לכן אין מנוס מלקבוע כי גם המשיב מנוע מלתבוע תגמולים לפי חוק הנכים. 15. סוף דבר, הערעורים בתיקים רע"א 4596/03, רע"א 969/00 ורע"א 3323/98 נדחים, ואילו ערעור קצין התגמולים ברע"א 2266/00 מתקבל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן (בדימ'): מצטרפת אני לחוות דעתו של חברי השופט א' ריבלין וכמוהו קוראת אני למחוקק לתת דעתו לשוני ולא-סימטריה בין זכות הבחירה של הנכה לפי סעיף 36(א) לבין זכותו לפי סעיף 36א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט – 1959 [נוסח משולב] (להלן: החוק). סעיף 36א שולל מאת הנכה את הזכות לתבוע בו-זמנית את המוסד לביטוח לאומי ואת קצין התגמולים, הסדר המוצא ביטוי בסעיף 36(א) לחוק, כאשר מדובר בתביעה לפי החוק אל מול תביעה לפי חוק אחר ובלבד שהנכה לא יגבה פעמים ויחזיר את הסכום שגבה בטרם בחר סופית במסלול בו ילך. הסדר דומה מוצאים אנו גם בסעיף 36ב המאפשר לנכה לבטל את בחירתו לקבל גמלאות לפי חוק הנכים ולתבוע את זכויותיו לפי חוק שירות המדינה. משום מה לא זכו הנכים בהסדר דומה כאשר תביעתם הוגשה לביטוח הלאומי והם מבקשים לשנות את הבחירה ולתבוע לפי החוק. נראה כי אין הצדקה לשוני זה ועל המחוקק לפעול לשינוי המצב. ש ו פ ט ת (בדימ') השופט י' אנגלרד (בדימ'): אני מסכים. ש ו פ ט (בדימ') הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין. ניתן היום, ב' בתמוז תשס"ג (2.7.2003). ש ו פ ט ת (בדימ') ש ו פ ט (בדימ') ש ו פ ט ________________________

המצב של מי

של ההוא מהצד של ההם יחד איתם וכל אחד לחוד