הלם-קרב ופוליטיקה (ה)

לאחר שקראתי את הפרק של ד"ר יהויקים שטיין בספרו החלילן מוינה . אני חושב שהוא ביסס היטב את הנחות שהיו לי לפני שקראתי את הפרק . הצבא מתחמק מבעיה של הלומי -קרב . החברה ראה פנו מתחזים ופאראזיטים . זה ממש לא פייר . הוא כותב דברים שאף פסיכיאטר לא העיז לכתוב עד עכשיו על החברה הישראלית שרואה בנו עריקים ובוגדים שברחו משדה הקרב . כן ברופא המשפחה שלי אמרה לי שהגיע הזמן שאקום על הרגליים . ממש צוחקים מאיתנו . הוא ממשיך בפרק ומספר איך מחקרים רציניים על הלם-קרב נזרקו לשירותים ביחידה לתגובות קרב בתל-השומר . איך מחקרים של חוקרים מגוייס מגיעים למסקנות שיתאימו לצבא ולמערכת , ולחברה . רק שלא ידעו שממלחמה אפשר להמוטט נפשית . הוא מנפץ את מיתוס הטיפשי והמגוחך של טוהר הנשק . הוא כותב איך פרו"פ זהבה סלומון הגיע למסקנות שמתאימים לצרכי -הצבא . הוא מצטט אותה כאומרת שחיילים ישראלים לא יכולים להפגע מהלם-קרב כמו חיילים אמריקניים כי הם יותר מוסריים . טוען שזו מחקר מגמתי . ברור כשמש . הטענה העיקרית שלו הוא שכל אדם מגיב אחר למלחמה וכל אדם יש כוחות שונים ושכבות שונים בנפשו כך שאסור לטפל בכולם באותה צורה . הלוואי שמישהו ישנה משהו . יש לד"ר יהויקים שטיין הרבה אומץ ואני מעריץ את מה שהוא כותב . הוא בין המעטים שהעיז לכתוב את מה שרבים יודעים בשקט . מהפרק מתבהר תמונה עצובה מנסים להשתיק את בעיה של הלם-קרב . עד שנת 1973 לא היה בכלל הלם-קרב . אלן

לא יכול ליהיות אני לא מאמין כמו שכל מקבלי הקצבאות הם רק ישראלים פרזיטים ולא ממיליון העולים החדשים בעלייה הזאת עלו רק צעירים ובריאים הזקנים נשארו ברוסייה. כמו שהבעיה היא שישראלים לארוצים לעבוד אף אחד לא אומר שהבעיה היא השכר הנמוך..שמקבלים אלה שעובדים במחיר של תאיילנדים אולי יעלו את שכר המינמום ונראה מי לא יעבוד?? מעניין שמאז חוק שכר מינימום...כולם משלמים ומרווחים רק שכר מינימום חס ושלום שישלמו שקל אחד יותר אולי הם לא יודעים חשבון?? לא יתכן הם הרי גאונים ..אחד פרופסור שני מנכל שלישי פלצן הם עשו חשבון שמי שמרוויח שכר מינימום בסך 3000 שח יכול לשלם משכנתא 3000 שח ארנונה 1000 שח כלכלה 3000 שח חשמל ומיים 1500 שח שאני ימשיך...???

תודה על הקישור

אולי אדוניי אוכלת הרבה גזר?? זה טופ לעיניייים

נשמע מענין יום ראשון אקנה אותו ולא כל כך בטוח שאקרא אותו

רק בשנת 1982 הכירו הפסיכיאטרים האמריקאים בPTSD והכניסו את ההגדרות לספר DSM (ספר הגדרות סטטיסטיות שבא לתת שמות לחבלות ומחלות נפש) שלהם כך שלא היה מקום עד 82 להגדיר PTSD צביקה

נעשו לא מעט מחקרים על הלם קרב במלחמת העולם השניה גם אצל הגרמנים וגם אצל האמריקאים ואחרי קוריאה וויאטנם אצל הצרפתים והאמריקאים עשו עבודה רצינית (נכון לזמנה) אחרי ויאטנם שלהם. אצלנו פשוט היו כל כך שבויים בקונספציה של החייל העברי הגיבור שטאטאו הכל מתחת לשטיח. היו נורמות חברתיות שאמרו שמי שנשבר הוא פחדן, ולכן מוקצה. מה הפלא שיש המון אנשים שנפגעו ? שיבוא אלי פרופסור או מנכל או פלצן (כמו שאור אמר) ויגיד לי שאחרי קרב כמו גבעת התחמושת (קרב מיותר ומטופש) חיילים צריכים לצאת ולשיר את התקווה. בולשיט. אנשים נפגעו על ימין ועל שמאל. אני לא יודע מה קרה למי שניסה לקבל טיפול (אני אפילו בתכנון עוד לא הייתי אז), אבל מחריד אותי לחשוב על היחס שהם קיבלו, כשאני מקביל את זה ליחס שאנחנו מקבלים בישראל שנת 2003 (והנה כבר באה 2004)

דעתי בנושא הכאוב לראשונה נתקלתי בתופעה -הלם קרב-אפילו לכתוב זאת קשה לי משום מה - ובכן זה היה במלחמת לבנון ביום קרב נוראי מחורבן בשלב הפריצה --הכניסה ליעד שהיה מזעזע ומטורף לכל הדעות שני חברה מהטובים לא אנשים שיכולת להצביע עליהם ולאמר שיכול ליפול להם דבר כזה-ממש חיילים שעד לאותה נקודה מטורפת --וזה היה ממש קרב התאבדות של שני הצדדים עד לרגע המקולל הזה הם תפקדו ממש עשר בפריצה נקלענו למצב של ראש בקיר לחיים ולמוות זה היה דבר הזוי ומפחיד מעין כמוהו ואפשר לכתוב מכאן ועד מחר מה שעבר עלינו אבל נחסוך זאת מכולנו ובכן השניים שחטפו מה שנקרא הלם קרב אשכרה -אחד עשה את צרכיו במכנסיים השני החל לדרוך את הנשק ללא הפסקה - מהפינה שלי בסמטה ראית את הצוות שהיה איתם נאלץ לאזוק אותם ולמעשה עד לסיום הקרב הם היו היחידים שפונו בשלב הפריצה שלב שבו לא מתעסקים בפצועים וכו -מצבם היה ככ גרוע שהזיק לנו לחברים ככוח לוחם אישית תפקדתי בצורה שתאמה את המציאות בשטח-לא התמוטטתי אבל לא אוכל לאמר שגאווה גדולה מלווה אותי מאותו קרב איום ונוראי שכמה קודקודים הזויים מגדירים אותו כ"מפואר" כאמור לאחר שנה התמוטטתי לראשונה ועל זה כבר נכתב לא מעט היו לי עוד כמה וכמה התקלויות שונות כשרק באחרונה שבהם בשלב הסופי התמוטטתי. ולאן שהיגעתי בחים המחורבנים זה כולכם רואים... ומה קרה לשאר????. היום בחלוף השנים כשמצבת כוח האדם שהייתה איתי באותו מקום מקולל ובעוד כמה לא מבורכים מי יודע מה ניצבת למולי--- כל שנותר לי זה רק לבכות--- כאילו קללה רובצת עלינו-חלק מהחברים הפכו לשתיינים כבדים וכו-חלק מצא את מותו בנסיבות טרגיות מוזרות ביותר חלק לא אפרט אחרים נפלו בהתקלויות וכו תוך כדי התעלמות מוזרה ותמוהה מביצוע נהלי הסתערות וניטרול כפי שלמדו וביצעו כל השנים כלומר כמעט כולם אכלו אותה -אגב הרוב המוחלט התגרש או הסתבך בכל מיני שטויות. אז כשפתאום אתה חושב על כל זה אתה שואל מלא שאלות ויכול להגיע למסקנה אחת תקראו לזה הלם קרב תקראו לזה פוסט טראומה מזל חרא - מכנה משותף?... לא יודע מי מה מו-אבל כמעט כל מי שבילה איתי במשך השנים במקומות המחליאים האלה אכל אותה בצורה זו או אחרת -והכל פונקציה של מה עשה -במה היה שותף-מה ראה ושמע ונצר כסוד בליבו--וכו וכו ואין לנו גן דומה אנחנו תערובת של בני מושבים קיבוצים ערים מכל העדות והדעות.... רק אנשים טיפשים שיצאו למשימות טיפשיות ומיותרות.....

אחי אני קורא את הדברים ותאמין לי שאם הייתי יכול לבכות הייתי מזיל דמעה, ואני לא אומר דברים כאלה בקלות ראש - הבכי אצלי מאז אותה שנה מקוללת מצרך נדיר. אני רואה את אותם קווי דימיון ביני ובין התיאורים שלך, החברים שנעלמים לאט לאט, אתה מרגיש שאתה רק סופר אחורה באיזה טבלת ייאוש ענקית. תהיה חזק ואינשאללה יהיה לך כוח להעיף את השטן מהבית, אפילו אקמול שלא יישאר. אני נלחם בשתיה, יש לי ימים טובים יותר וטובים פחות, אבל אני לא מרים ידיים. ראס בין עינו לא ינצחו אותנו אחי, יש ?

התלבטתי אם לכתוב תגובה על הציטוט של אלן על " מחקרים רציניים שנזרקו לשרותים ביחידה לתגובות קרב בתל השומר"............. מעניין מה עוד היא זרקה לפח...או לגריסה...??????????? הייתי חייב