שלום חברים

אני מזה מספר ימים יושב קורא את הדו שיח כאן בים החברים החדשים לישנים קורא חושב בוהה רק לפני 3 שנים הייתי בערך במצבם של החדשים וגם אז צביקה ישב וניסה להרגיע אומנם הבעיה שלי שלנו לא נפטרה עדיין ולדעתי גם אין מוצא לבעיה אבל למדתי מעט להביט לה בעיניים לא תמיד משלים עם המבטים החוזרים שהם רבים רק בשבוע שעבר הלך לעולמו חבר ילדות שגם לחם ונצע קשה בחווה המזיונת הסרטן הרג אותו אבל היו גם דברים יחסית טובים הצלחתי לדבר בטלפון עם בתו של שמוליק זוכרים מדמור אז הנה אולי אולי אולי יש אור בקצה המנהרה ואני שוב מבקש מגלעד לך לטיפול אתה חייב את זה אחרת המצב נהיה בלתי נסבל לא רק לגביך בהצלחה

ולא כפי שצייני למעלה גלעד סליחה על הטעות

בהצלחה לכולנו

היי יהודה , צר לי על החבר שלך שמת מסרטן . זה כואב מאוד וגם אם נלחם איתך והיה חבר ילדות שלך . יש תמיד בקצה המנהרה אור השאלה באיזה אורך המנהרה . אני יודע ומבין את השינוי שעברו על כולנו במשך שלוש שנים . אני למדתי עד כמה הפגיעה שלנו מורכבת . לא קלה . לא מובנת . משאירה אותנו די בודדים עם עצמנו הרבה פעמים . זר לא יבין את זאת . חיבוק חם וחג שמח אלן

איש הגשם שלום, אני מתחזק ושואב כוח מלקרוא את ההודעות, את האכפתיות של האנשים כמוני כמוך שנתנו כל מה שיש להם למדינה וקיבלו בחזרה.... טוב, בוא לא ניכנס לזה. הלוואי והיו לי מילים של נחמה בשבילך, אין הרבה שאני אוכל להציע חוץ מאשר את תנחומי הכנים והצדעה לאיש שלא עימנו כבר.