פוסט-טראומה (?!)

שלום - רציתי לספר את שאירע לי ולקבל איבחון מקצועי לגבי מצבי. ברור לי שזה פורום הלומי קרב אך הבנתי שניתן להשתתף גם במצבים פוסט-טראומתיים. להלן המקרה: לפני חצי שנה ניכנסתי להריון, לא מתוכנן. החלטתי (לא ככ בשישתוף של בן הזוג) להמשיך את ההריון. לאור התמיכה החלקית שקיבלתי, הייתי שרויה בדיכאון משך 3 החודשים הראשונים. בן הזוג ראה כי קשה והחליט לצאת קצת מהפאסיביות ולהושיט יד. וכך, בחודש רביעי הדכדוך חלף אך במהלך חודשים 4+5 ניכנסתי לחרדה קשה. לא היו לי התקפים אך הפכתי לאפטית מאוד, הפחד מהמשך ההריון ממש שיתק אותי. הרגשתי חלשה ונטולת אנרגיות. ההורים, שדאגו לי כמובן, הניחו שהפסקת הריון "תציל" אותי ותוציא אותי מהחרדה וכך עברתי זירוז לידה בחודש השישי להריוני. העובר מת כמובן. עברו חודשיים מאז הלידה הטראומתית, ניכנסתי לדיכאון קליני, קיבלתי נוגדי דיכאון ופסיכותראפיה. אך מעבר לדיכאון, התנתקתי מההורים, אחים, חברים וכל דבר אחר שמזכיר לי את ההריון. ניתקתי גם את הקשר עם הפסיכיאטר שבזמנו קבע כי אני בחרדה עמוקה. אני חולמת חלומות אלימים, ולפעמים חולמת שאני מחזיקה את התינוק שלי ואני ממש רואה אותו בחלום, כמה הוא יפה ובריא. אני יכולה להרחיב עוד הרבה על ההשלכות הנפשיות שאירוע זה גרם לי אך אסתפק בכך בכדי להבין מה קורה איתי. האם זהו מצב פוסט-טראומתי מובהק? ברור לי שמהיום והלאה אני אחשוש מאוד מהריון אך אולי אני דווקא כן צריכה הריון בכדי לצאת מהטראומה? אנא עיזרו לי.

רק פסיכיאטר או פסיכולוג יכולים לאבחן את מצבך . לא ניתן לאבחן אדם דרך האינטרנט . על פניו אלה סימפטומים שבאים אחרי טראומה . אך כדאי לך לקבל איבחון של גורמי -מקצוע . בידידות אלן

אחד התנאים הנדרשים לאבחנת PTSD - הפרעת דחק פוסט טראומטית - הוא שהאירוע הטראומתי היה משהו שמסכן חיים, חורג בהרבה מההוויה הנורמלית, או שנתפס ככזה בעיני מי שנפגע מהאירוע. על פי התיאור שלך מאוד ייתכן שאת סובלת מחרדה, אולי אפילו מצורה מסויימת של חרדה כמו פוביה למשל, אבל מאוד לא סביר לקרוא לכך הפרעת דחק פוסט טראומטית. מה גם שלהפרעה כזו צריך שייתלוו עוד סימפטומים כמו עוררות יתר, קשיי שינה, פלאשבקים וכד'. אבל כמו שאומר אלן, אדם מקצועי לא יתן לך אבחון דרך האינטרנט, וכדי לאבחן על פי כללי האתיקה יהיה עלייך לפנות לאיש מקצוע.

שירי היקרה קראתי את כל מה שעבר ועדיין עובר עלייך , גם בפורום פסיכיאטריה וליבי ליבי איתך , אין פשוט מילים לתאר את הסבל שאת עוברת ,תאמיני לי אני יודעת על מה אני מדברת , אבל תשתדלי להיות אופטימית ולהאמין שיום יבוא והכל יהיה מאחורייך , את עוברת כעת את הגהנום של חייך , אבל , זה לא סוף חייך , החיים עדיין לפנייך ואת תלדי עוד ילדים ותהיי מאושרת , הדרך אומנם ארוכה וממושכת אבל אני בטוחה שאת בשורש שלך בחורה בריאה בנפשך שפשוט נפלה למצב קשה , אל תתייאשי , יש מוצא , האור בקצה המנהרה יבהיק יום אחד . גם אני עברתי ועדיין עוברת תקופה קשה של חרדות , וגם לי ישנם ימים שאין תקווה והכל נראה שחור משחור , גם אני מתכננת עוד הריון ,(יש לי שתי בנות מקסימות) , למרות שכרגע זה נראה בלתי אפשרי , אבל זה החלום שלי ואני אגשים אותו , בואי נחזק אחת את השנייה , ואם את רוצה לכתוב לי , אשמח מאד , רק תאמיני ואל תאבדי את האמונה , כי מצפות לך עוד הרבה שנים טובות , ואת עוד צעירה ותקימי משפחה. זהו אני מאמינה בך יהיה טוב יונית