כמעט שנתיים עברו-והזכרונות טריים
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
מזמן לא כתבתי בפורום אז קודם כל שלום לכולם. ככל שמתקרב התאריך של ה 9/9 המועקה שלי מתגברת - לפני כמעט שנתיים נפצעתי בפיגוע טרור בתחנת הרכבת בנהריה וחשבתי ש"הזמן ירפא את הפצעים" אבל אני מרגיש שהזכרונות והריחות והרגשות טריים כאילו זה קרה הבוקר, נכון שעבר זמן רב בטיפול פסיכולוגי וניסיונות לטפל בעצמי אבל הזכרונות מסרבים להשכח - כשאני קורא בפורום את הסיפורים של פצועי מלחמת יום כיפור אני מבין שכנראה הזיכרונות זהו העונש שנגזר על הניצולים לגרור כל חייהם כדי לזכור את אלו שנהרגו...
כן אמיר אצלי כבר 30 שנה הזכרונות לא מרפים לא שאני בכלל רוצה לשכוח אולי מנסה ללמוד לחיות אתם אך בינתיים ללא הצלחה והנה הנה 30 שנה ובחלונות הגבוהים בכל זאת זאת מנסים ולעיתים מאוד מצליחים להזכיר לכולם את מה שאירע שם לי באופן אישי אין דעה לגבי מלחמות הגנרלים סך הכול הייתי צעיר ומילאתי אחר כל פקודה שניתנה גם אם לא נאמרה בפירוש והייתי מוכן תמיד לעשות מעבר לגבול ההיגיון האנושי אז כן כבר כחודש מנסה לעכל את שאירע שם כאילו זה ממש אתמול ןבמשך 30 שנה .איני מאשים אף אחד אולי רק את עצמי(אפסורד נכון) יאלה שבת שלום
הלוואי והייתי זוכר את מה שאני שוכח ושוכח את מה שאני זוכר בהצלחה צביקה
הזיכרונות לעולם לא נמחקים . הם תמיד ישארו טריים כמו ביום הראשון שזה קרה . רק במשך הזמן מקבלים אותם כחלק מאיתנו . מן היסטוריה שלנו . בידידות אלן
הזכרונות הם אנחנו. העבר הוא ההווה. אנחנו שרדנו את המלחמה ההיא לפני 30 שנה. מזל , גורל או איך שכל אחד יקרא לזה, אבל כאן השלטונות רצו לגרום לנו שאנחנו האשמים ולא הם.אניחנו עשינו את המועל עלינו אבל הם בגדו בנו וזנחו אותנו. גם את זה לא ניתן לשכוח.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
