סיפור עצוב במיוחד (ה)

http://www.kibbutz.org.il/itonut/haver/030122.nefesh.htm סיפור שנגע לי ללב והחלטתי להביא אותו לפה . סיפור קשה ולא קל . בידידות אלן

אני לא מבינה... הרי המודעות לנושא הלם קרב ב- 73 הייתה מאוד נמוכה, אנשים לא קישרו מה שקורה להם להלם קרב, וגם אחרי כן, הרבה אנשים שסובלים לא מוכנים להודות בכך ומסרבים לפנות לעזרה (והרי הם חייבים לפנות בעצמם) - איך אפשר להגביל אותם בזמן? שלכם, אלה

אני מתפלאה- בבעלי היכירו לפני כחמש שנים בפגיעה שנגרמה ביום כיפור. גם הוא לא תבע קודם לכן- והוכר

לאלה שלום גם אני לא ידעתי על ההלם קרב ורק לאחר שנה מהפציעה השלישית הפנו אותי לטיפול וגם זה במקרה . למרות שהכל היה כתוב במסמכים הרפואים לאחר הפציעה , ועם קבלת תוצאות בדיקות שעשיתי , אני לא ידעתי מה זה בכלל ? לכן משהב"ט תופסים טרמפ על אלה שלא יודעים לצערינו דני

לאלן שלום הסיפור עצוב לא יכולת ילקרוא אותו במלואו ונעצרתי באמצע יש הרבה אנשים מסכנים עם הלם קרב ,שמשהב"ט לא מכיר בהם לדעתי צריך לשים משמרת של אנשים עם הלם קרב במשהב"ט מידי יום שיראו אותנו שם ואולי יתעוררו כי זה כואב . חשוב מאד להדגיש , ללא אלימות ואו שום גישה אלימה ואפילו מילולית רק שיראו אותנו ואולי יתעוררו ויתחילו לעשות את תפקידם , ולא לזרוק את האנשים בצורה כזו משפילה דני

למה לא באלימות? להפוך כמה שולחנות לחלק כמה סטירות קצת כאפות פה ושם איזה מרפק ככה בהפוכה אינעל ראבאם