מפרי עיטו של רענן ולד ז

ראיתי כיצד דבק הבשר בברזל....... הרגשתי כיצד מושל מעלי עורי, עורי שלי, וכעת-הגידו נא לי: מי אני? למה אני פה? ועד מתי? רק אני ואתה יודעים את ערך החיים, את גודל האמונה, כי בך לא יגע, וכי הוא נגע,,,,,,, רק אתה ואני תשנו, איך דבק הבשר בברזל והיו לאחד. קר היתה הפלדה לחוד. שקקת חיים, רק אני ואתה ידענו, כי הברזל בוגדני, כי עתיד לדבוק הברזל בבשר והיו לאחד- - - לכשתמצאו את אפי מעוות, מוטל על רגבים שטעמם נחמץ- - אל תזילו דמעה, הקצו לי משכן, פעוט וקטן חתום בחותם בסתרי חדרים- - - נכתב כיכתבו וכלשונו כפי שרענן כתב והרגישhttp://www.izkor.gov.il/izkor82.asp?t=94300 מעט לפני המלחמה

שיר כואב ומצמרר . אלן

תודה יהודה על השיר. העתקתי לי אותו. לדעתי צריך לפרסם שירים, לכתוב סיפורים, לעשות הצגות וסרטים על הסבל שלכם, שלנו, כי רק ככה נוכל לפתוח את הציבור ולהקטין את הסטיגמות ולשנות משהו במציאות האטומה בה אנחנו חיים. אם יש לכם עוד שירים וסיפורים, אשמח לקרוא. כשיהיה לי זמן, אעתיק לכם כמה משלי... תודה. תמי.

לרענן ז"ל אנשי הגשם מתעטפים במעיליהם הם כבר למדו איך להצניע את עצמם טיפות גדולות זולגות על תכול לילותיהם טיפות גדולות זולגות, על עלבונם. עודך צוחקת ואינך רואה אותם אנשי הגשם מביטים בך בגניבה ומבטך עוד לא פגש במבטם, עוד לא אמרת להם, מילה טובה אם אהוביך יפקירוך אם תחניק אותך בגידה אם לשלום כבר איש אותך לא יברך אנשי הגשם יכתירוך למלכתם היחידה ויחלקו איתך את לחם צערך אני שולחת לך מילה טובה, עם לכתך מעימנו. אני מקימה לך כאן משכן, פעוט וקטן, לזכרך. לזכר איש גשם אמיתי, שסבל, שעלבו בו אחרים, עד שלא יכל עוד לסבול. המשכן שצריך להקים לזכרך הוא לא קטן ופעוט אלא ענק לפחות כמו המשכן שהקמנו כאן לרון ארד. כל פצוע מלחמה נטוש זכאי למשכן קודש כזה, עם אנשים שילטפו את פצעיו וישירו לו שירים. כמו השיר שאנחנו שרים לרון ארד, שבוודאי כבר אינו בין החיים, לדעתי לפחות, אבל נשמתו הגדולה מזכירה לנו שלא משאירים פצועים וחטופים לבד בשדה הקרב. ועד שלא נטפל בכל פצועי המלחמה, לא נוכל להביא שלום. אני שולחת לנשמתך חיבוק ושיר. הלוואי ותזכה למנוחה נכונה בעולם המנותק מהברזל, ומחובר לאור ולאהבה הנצחיים. שלך, תמי.

לתמי איש הגשם הניק שלי מזה שנים ואני עודני חי ונושם אולי בכדי להנציח את רענן וחברים אחרים שהיו ואינם (לפחות כאן ואיתנו)

ראיתי כיצד דבק הבשר בברזל הרגשתי כיצד מושל מעלי עור, עורי שלי, וכעת הגידו נא לי מי אני? למה אני פה? ועד מתי? רק אני ואתה יודעים את ערך החיים, את גודל האמונה, כי בך לא יגע וכי הוא נגע, רק אתה ואני חשנו איך דבק הבשר בברזל והיו לאחד. היתה הפלדה לחוד שקקה חיים, רק אני ואתה ידענו, כי הברזל בוגדני, כי עתיד לדבוק הברזל בבשר והיו לאחד קר שיר של דוד שלי רענן ולד הי"ד שנהרג במלחמת יום כיפור