יום קדוש

אם יש יום אחד שבגללו אני לא עוזב את המקום הזה זה יום הזיכרון אני בדרך כלל קפוא כשבוע לפניי ושבוע אחרי אני חושב על כולם איך הם עברו את נקודת הפחד לפני שמתו ומה היה הכי חשוב להם ליזכור לפני שמתו ביום זה אני בז לפוליטיקה ולכול הדמגוגים שבזכותם הם שם בקבר ולא איתנו וביום זה אני ניזכר שגם אני מתתי במובן מסיום שם בנקודה שהם עזבו אותנו ואנחנו הינו חסריי עונים מולם אם ידיים מלאות בדם ולא בחיים אם טעם של חלודה ורייח חרוך של בגדים ואנחנון שלמנו את המחיר של כול המזדיינים הפולטיקאים אשר לא יודעים סוף לסיכסוכים גם השנהע אקבל חרדה כאשר הצופר יצפור ולאחר מיכן כדור הרגע וכך שנה אחר שנה

אני כל מסכים איתך . כן בגלל דמגוגיה . טעויות של פוליטיקאים . אנחנו כולנו נפגענו , ואחר- כך בקושי לוקחים אחראיות על מה שאירע לנו ????? -:( .עד שמכירים בנו . עד שמסתכלים לעברינו . כן יום הזיכרון מזכיר לכולנו את המלחמה , את החברים שלנו שמתו , נפגעו . המראות חוזרים אלינו . אני זוכר היטב את המבט רצח שהיו לאסירים שזרקו עליי מוטות ברזל, מיטות , סבונים , קופסאות ,מיטות . כן ראיתי הרבה פעמים את המוות בעיניים . יש לה טעם נורא . מראה נורא . היא תמונה של התעללות בבני-אדם . תמונה של התעללות ברברית . חסרת רגש אנוש . ראיתי זוועות שאינני מסוגל לספר עליהם כי הם יכולים לזעזע כל אדם בר -דעת . כן אמיר מתינו בצורה מסויים . לעולם לא ניהיה מה שהיינו , ולעולם לא ניהיה מה שיכולנו להיות . מחבק אותך בחום . אלן