על הפנים

אני יושב מול המסך כבר הרבה זמן מחפש דרך לבטא את ההרגשה המחורבנת שאני מרגיש וקשה לי להביע במילים את מה שמתחולל בתוכי אמנם כל שנה בתקופה הזאת קשה לי אבל לא הצלחתי לפתח נוגדנים לזכרונות העמוקים שמכים בי בלי רחם (בעיקר בתקופה זאת של השנה לפני יום הזכרון לאחינו הלוחמים) לא מתחשבים בעייפות המצטברת ובחוסר הכוחות שלי להתמודד אתם.כל שנה זה הולך ונהיה יותר קשה ולא עוזרים הטיפולים והכדורים וכל שאר הדברים,כי אי אפשר למחוק את המראות המזויעים הם חרוטים עמוק עמוק עמוק

איך כתבת בכל שנה בהתקרב היום גופי מגיב נו ככה זה כשמתקרבים הימים

בבקשה, תכתוב. תביע במילים, תספר במילים, התחום היחיד שאני מאמין שיכול להבהיר משהו, הוא הספרות, או הכתיבה. אני לא מאמין בלהוציא רגשות בציור למשל. ותמיד מפליא אותי איך אין סדנאות כתיבה להלומים. תמיד זה ציור פיסול. תחומים מאוד מעורפלים. בבקשה, תספר במילים מה אתה מרגיש. ואת המראות המזוויעים החרוטים. נעשה החלפות של סיפורים.

אני מתאר לעצמי המראות המלחמה מציפות אותכם בחזרה . אני מסכים עם יורם אנחנו חייבים לספר כדי להוציא מראשינו את המראות הנוראיות . אני זוכר היטב איך מפקדי נהרג בעזה . הוא היה הנרצח הראשון של האינתיפאדה הראשונה . שמו רון טל . לא האמנתי שהוא נרצח . התאבלתי במשך זמן רב . לבד בפינה . התבודדתי עם עצמי . להעולם לא אשכח את פנין פני ילד . שיער בלונדיני . עיניים כחולות . לא הספיק לראות שום דבר מן החיים . יצאה איתנו לפעילות מבצעית . הוא היה אחד המפקדים שהוציא אותי למבצע של קו 300 . המבצע שבו נפצעתי בהלם-קרב . הוא תמיד יצא איתי לאלפי פעילויות שיטור . ליווים של מחבלים . הוא היה מאוד קרוב אלי פעלנו כצוות . אני זוכר ומתגעגע . http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=0&dir=0&i=0&pab=511168&nab=511538&pdt=45658&ndt=45664 ת.נ.צ.ב.ה אלן

שלום יורם. אני חושב שדרכי ההתמודדות שונות ומגוונות. כל ניסיונותי לשבת לכתוב (והיו המון כאלה) לא עולים טוב. (עולים רע מאד) אני כותב את המשפט או המילה הראשונה, ועובר לעולם אחר. אני מוצא עצמי בוהה במסך שעות, ולא מסוגל להמשיך לכתוב. אז אני מכבד את דרכך, ואת יכולת הפריקה שלך בכתב. אבל אצלי זה לא הולך. א.ב.צ.

שלום לך אלי. אני מאד שותף לתחושותך. כבר אמרנו "זר לא יבין זאת" אין דרך אחת, ואין אמת אחת, אבל שכאני מרגיש את מה שאתה עובר, אני מוצא את עצמי מתחת למקלחת קרה. וגם זה לעיתים לא עוזר מפני שלפעמים אני מרגיש שאני טובע. אתה כותב: " לא מתחשבים בעייפות המצטברת ובחוסר הכוחות שלי להתמודד אתם." מי אלה אותם לא מתחשבים, ומהיא כוונתך? מתגעגע אליך. א.ב.צ.

הכוונה היא לאותן תמונות שחוזרות ותוקפות אותך ללא הפסק,חודרות לכל חלק בגופך ללא כל התחשבות במצבך ואתה אינך יכול להתמודד איתן,אתה חסר אונים מולן והן מנצלות את זה. אלי