דרוג הקושי.(לת) (ניתן להוסיף ליומן משפחה)

שלום לכולם. שאלה לי אליכם. מהו הדבר שהכי קשה לכם כתוצאה מהפגיעה. לי הכי קשה, למצוא את עצמי כמעט כל יום מחדש מול אנשים שאני חייב להם כסף. מנסה להסביר להם, ומנסה להרוויח עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש. מרגיש אשם מולם. מרגיש מושפל, חסר כבוד. מול אנשים ששואלים למה ניתקתם את הכבלים? למה ניתקו לכם את הטלפון? למה החזירו לך צ'ק? למה עוד לא שילמת עבור סל תרבות לילד? נמצא לו עיסוק חלופי כשכל הכיתה תלך להצגה. ועוד............הרשימה ארוכה. מעניין אם מישהו שמה למעלה עוצר רגע לשאול, איזה מצב, איזה חוסר אונים מביא אדם לידי מעשים קיצוניים. א.ב.צ.

סיפור בפני עצמו.

טוב בלי ום קשר לשום פגיעה, לו הייתי חייבת כספים ככה, גם לא הייתי ישנה,

יש דרכים להתמודד עם כל זה, מעבר למחסור בכסף, דבר ראשון, היום לא בושה להגיד "אין לנו תקציב כרגע" ואם אתה רוצה קצת עצות בקשר להתמודדות עם תקציב מוגבל, אתה אתכתב איתך במייל.

מה הקשר בין פגיעה לליהיות חייב כסף??? היום 80% מהאנשים במדינה חייבים כסף!! מה שכן פוסט טראומטי לוקח תדברים יותר קשה וביתר קיצוניות כי כסף אצל פוסט טראומטי נותן שקט וביטחון ויתר רוגע!!

בוקר טוב אני בלי שום קשר ליש או אין לא מוכן לשלם את דמי השכלול לדבריהם למה כי אני כנראה עדיין תקוע שם בחוק חינוך חינם ואני לא קונה את ענין השכלול(למי) מה בדיוק משכללים שם מענין אבל טיולים והצגות וכאלה משלם פעם הייתי חייב המון כספים והאמת הייתי בערךכמוך רק שהייתי חייב את זה לבנק לא לאנשים פרטיים אבל גם זה עבר ואל תדאג א.ב.צ גםאתה תעבור את זה כך לפחות לי אמרו וכנראה שצדקו יום טוב

דמי שיכלול, זו מילה שבעצם אומרת לך, "תשלים לנו את התקציב, כי משרד החינוך לא נותן לנו מספיק, לנירות שיכפולים וכדומה" לא משכללים כלום אבל כל הנירות האלה שאתה מקבל פעמים שלוש וארבע לפי מספר הילדים באותו בי"הס, הם על חשבונך .הדבר היחידי שעשוי להשתכלל הוא המניפולציות שלך להוציא יותר דברים מפחות כסף. אני תמיד משלמת את הכסף לבית הספר, לא רוצה שהילדים ירגישו אחרים, או מקופחים או מסכנים, יש דברים מינימאלים שאני לא "חוסכת" בהם, כי זו בריאותם של הילדים, גופנים או נפשית, ויש דברים אחרים שאני כן, כי זה לילדים נותן חוסן נפשי, וראיה נכונה של המציאות, והתמודדות עם תקציב. אפילו הקטנה שלי בת ה6.5 כשהלכה לקנות לה צעצוע ב-2 שקלים, והתברר לה שהוא עלה ל4 ש"ח , לא קנתה אותו למרות שיש לילדים כרטיס פתוח בחנות , כדי לקנות לעצמם דברים להם הם זקוקים (מחברת, עיפרון, וכו' ).

כן התחושה היא נוראית ומשפילה . מורידה מערך עצמינו . גם ככה אנחנו הרבה פעמים הרבה פעמים חשים על הקרשים . אני מכיר את התחושה הזאת וזה בעוד הרבה מקרים שכולנו פה מכירים . אני מזדהה עם התחושה שלך ומבין אותך . אוהב אותך אלן

הקושי הגדול הוא השינה, החוסר רצון להתעורר לפעמים בבוקר חוסר הרצון לעבוד - והשאלות מכולם מתי תמצא לך משהו רציני לעשות? זה שאני משחק כל היום במישחקי אמנות שונים לא מספיק להם אבל זה משחרר אותי, אז למי איכפת. כל עוד יש קורת גג ומה לאכול כל השאר שטויות. וחוץ מזה אני בפסח בסיניי, לנוח להרגע להסתכל על הים ולצייר, אוף כמה זמן שלא נפגשתי עם המחברת שלי, אני מתגעגע אליה.

תהנה לך בסיני אך הזהר לא להסתבך איתם כי הם הרבה יותר קשים מהאמריקאים