הזיכרונות והגעגועים תוקפים אותי בכל רגע (ה9

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

17/03/2003 | 09:05 | מאת: אלן

לא מזמן טיילתי עוד עם אבי והכלב שלי ברחובות אשדוד . כל רחוב איפה שישבנו ביחד , ודיברנו , התווכחנו , רבנו הופך עבורי אנדרטא זיכרון . כל מקום איפה שהוא סיפר לי בדיחה . ההומור המיוחד שלו עדיין מהדהד בראשי . כל משפט שנאמר על-ידו מקבל בחודשים אחרונים מקבל משמעות מיוחדת שונה מהפירוש שנתתי . כל דבר שהוא עשה מקבל פתאום פירוש שונה . כל פעם שסיפרתי לו מה שעובר עליי הוא ניסה להכניס טיפת הומור כדי להקל על מצבי . אך הוא מפנים אכל את עצמו . אינני יודע מה לומר חוץ מזה שבא לי לצעוק ! למה ?( גם אם אני אצעק לא אקבל שום תשובה .) אלן

17/03/2003 | 12:13 | מאת: איש הגשם

אלן יקר מותר לך לצעוק ואולי היית יוצא מידי פעם עם הכלב ויושב באותם מקומותשאיתם ישבת עם אביך ז"ל ומנסה לעלות על דמיונך את אשר דיברתם ועל מה חשבתם וצחקם בכל מקרה יום טוב ופורים שמח עד כמה שאפשר

17/03/2003 | 22:36 | מאת: א.ב.צ.

אלן שלום. אבי עליו השלום ניפטר לפני 12 שנים. מקל עלי מאד להזכר בדברים נעימים שהיו לי איתו. אני מאד מבין אותך מפני שגם אותי לפעמים הגעגועים תוקפים וכשקשה לי אני נוהג לעלות לקיברו ולדבר איתו, למרות שלהרגשתי הוא נימצא איתי בכל מקום. זה בהחלט קטע מורכב, מצד אחד קשה נורא לאבד אבא, מצד שני אני שמח שאבי ניפטר בלי סבל ארוך, ועד כמה שהבנתי , אביך ז"ל גם לא סבל , ועם כל הכאב והצער על האובדן זוהי בהחלט נחמה. תהיה חזק, הוא בטוח הלך למקום יותר טוב מהעולם הזה שבו אנו חיים. ואנחנו..................אנחנו נישארים כאן ובוכים על מר גורלנו. תהה מנוחתו עדן. א.ב.צ.

מנהל פורום טראומה והלם-קרב