הנה זה בא

לאחר שקראתי ושיננתי את מילות השיר שרונה שלחה לאל"מ אילן רמון לחלל חשבתי לעצמי הנה עוד נבואה ושוב הזכיר לי את השירים שחברי כתבו ממש לפני שנפלו הבית האחרון בשיר שבה את ליבי. אז הנה לכם שני הבתים האחרונים ללא ניקוד תבל זו רבה ודרכים בה רב נפגשות לדק נפרדות לעד מבקש אדם אך כושלות רגליו לא יוכל למצוא את אשר אבד אחרון ימי כבר קרוב אולי כבר קרוב היום של דמעות פרידה אחכה לך עד יכבו חיי כחכות רחל לדודה. אוכל רק להוסיף שניים ממבנה סימפוניה( הקוד ברשת של אילן בהתקפת הכור העירקי) נפל אבל את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק יהי זכרו ברוך ת.נ.צ.ב.ה

נורא , אין פשוט מילים , על חוסר המזל שרודף אחרינו כאומה . על האבדה של איש כה יקר שהפך חלק ממשפחתינו וייצג את כל מה שיפה בישראלי . אילן רמון ז"ל- שתנוח לעד בין כוכבים ונזכור אותך באושר הגדול הזה שראינו על פניך בחלל ולפני הטיסה .

שלום לכם. כל כך מתאים למערכת וליושבים בראשה לדעת שהסיכוי שהמעבורת "קולומביה" תצליח להגיע לארץ אפסיים. כל כך אופייני להם לומר "יהיה בסדר" על הגב של הפיקודים שלהם. הם ידעו שלוחות הקרמיקה ניזוקו במהלך השיגור, אבל היהיה בסדר ניצח. גם אותנו הם שלחו ללבנון בלי אוכל, עם הכנות לשלושה ימים, וביום הרביעי ניגמר לנו האוכל. סבלנו מרעב וצמא במשך ימים אחדים עד שהגיע אלינו הספקה. גם לנו הם אמרו ארבעים ק"מ, וגם אחרי מאה ק"מ הפקודה קדימה הסתער נשמעה. וכל זה אחרי שפנטום שנישלח על ידם טחן לנו את הצורה ופרק לי את כל החברים שלי. אנו כמו כלי משחק בידם, והתחת שלהם מחובר חזק מידי לכיסא. אנחנו....... שם למטה, לא ממש מעניינים אותם. אז עוד שיבעה הלכו, אז מה, משהו ישתנה??? עולם כמנהגו נוהג. א.ב.צ.