צפצופים - לא.ב.צ. ולכולם (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
בוקר טוב לכולם, באחת ההודעות האחרונות כתב א.ב.צ. על השקט מחריש האוזניים בפורום, ומיד נזכרתי ברעש המלווה אותי מאז המלחמה (באוקטובר 73). אני מתכוון, כמובן, לפגיעה הנקראת 'טיניטוס', כלומר צפצופים. כשאני נמצא במקום שקט לגמרי, אני שומע צפצופים באוזניים. זאת אומרת, נגזר עלי שלעולם לא אוכל לשמוע שקט 'טהור'. זוהי תוצאה של הירי המוגזם בתותח בזמן המלחמה. ההדף היה כה גדול, עד שהתפרים של החולצות שלנו נפרמו, וקופסאות השימורים שהיו על התותח התפוררו לגמרי. אינני יודע אם גם אתם סובלים מצפצופים, אבל אני בטוח שכל מי שנפגע מהלם-קרב סובל מ'צפצוף' פנימי, משהו שכבר לא יניח לו לעולם, ועליו ללמוד ולהתמודד עם הצפצוף הזה כמו עם דייר חדש בבית שלו. אולי זו הסיבה שה'שקט' בפורום שלנו מעורר תמיד הערות מסוג זה. הוא מחזיר כל אחד מאתנו אל הצפצופים הפרטיים שלו. אני מציע, שכאשר מישהו מתחיל 'לצפצף' בעקבות השקט, הוא פשוט יספר לנו על ה'צפצוף' הפרטי שלו. עכשיו הכדור במגרש שלך, א.ב.צ., וכולנו מצפים. שבוע טוב, דרור
בוקר דרור ושבוע טוב , אני מכיר את הטיניטום , זו תופעה מרגיזה ונוראה שאינב מאפשר ל מצוא שקט פנימי אמיתי . כל פעם שאני מגיע למקום של שקט וטבע . אני חייב לשמוע מוסיקה או רעש , או לצעוק כדי לגרש את השקט שנראה כמו צפירה ארוכה וממושכת . זה מוציא אדם מדעתו וקשה להשלים אם כך , גם אם יש הרבה דרכים להתמודד עם כך . אני כל -כך יכול להביו אותך . בידידות ונערכה . אלן
לירח הגיעו ולטינטון עוד לא מצאו פתרון. חלם, צריך רק לחכות שלמישהו שיושב על הברזים יקרה הטינטון, ואז פתאום זה יהיה אופנתי, ותקשורתי, ובעיה שאי אפשר להתעלם ממנה.
ואפילו בסטריאו - גם בדליי סיגריות לא עזרו , מתעלות האוזן נתף כבר דם. ציף צוף חרישי מלווה אותי יום וליל ליל ויום ממלחמת יום הדין, עמק הבכא עמק הקטל עמק המוות גיהנום של פלדה ומתכת ... מקווה ששיתפתי אתכם בצרותיי תודה , סליחה הבתחתם יונה עלה של זית אנחנו החיילים שנת 1973
שלום לכולם. כבר מאתיים ארבעים וחמישה חודשים יש לי ליווי של זימזום, ציפצוף, מין רחש חזק באוזנים. אני מגדיר את זה לפעמים כמו עינוי סיני. לפעמים זה חלש ולפעמים זה חזק יותר, ממש מטריף את השכל. אני כותב על ומרגיש שאני נורא כועס, אז עד כאן בנושא זה. (זר לא יבין זאת) א.ב.צ.
שהיינו ילדים, אהבנו ללכת לחוף הים ולהניח ליד האוזן קונכייה ולשמוע את הזימזום שנשמע כמו גלי הים. היום אותו הזימזום בדיוק מלווה אותנו ולא נותן לנו להירפא מהטראומה האישית שלנו, אם לרגע אנחנו מנסים לשכוח הוא מזכיר לנו בקולו הרועם.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
