אין לאן לברוח

ביום ראשון היה שוב פיגוע בתל אביב לרוע מזלי היתי שם לא רחוק כאשר לפתע הבינין שבו היתי כמעט זז מההדף ומיד השקט ושוב עוד פיצוץ מחריש אוזניים . אני כמובן שאבדתי את הצפון ולא ידעתי מה לעשות בשניות הראשונות כאשר הפניקה אפפה אותי בכול הגוף והבלק אוט השטלת על כול כולי ראצתי מכאן לשם ומשם ושם בלי תחלית אוזניי שוב שמעו את הפצוצים שוב ושוב מחנק סגר את גרוני ואני כמו רוח חיורת רצתי בין האנשים לקח לי שלושה ימים להירגע מהעינין ולהתחיל שוב את החיים כאשר הכול שוב לפני אני לא מצליח להתרכז בשום דבר כאילו דיבוק אוחז אותי ומוצא לי את האויר שוב וושוב אין לאין לברוח אין לאן ללכת אני מרגיש לקוד בני לבן עצמי עצוב לי כול כך סליחה מראש על שגיעות הכתיב אני דיסלקטי אמיר

כן לאן נברוח , המוות פוגע באופן אקראי במקומות שבהם מגיעים מרצחים שמטרתם להרוג כמה שיותר אנשים . מחפשים ריכוזים של בני-אדם כדי להתפוצץ עליהם . השינאה העבירה אותם על דעתם . אצל היהודים אל מעשה נקמה של אנשים פרטיים . איך נתגבר על השינאה הזאת ? איך ניתן יהיה לתת אימון בבני-אדם שעושים מן החיים שלנו דבר לא יציב ולא בטוח . אינני יודע , ואינני חושב שלאחד ממנהיגינו יש פיתרון אמיתי . נוצר חומה של איבה וחשדנות הדדית שכל יום שעובר מגביה אותה עוד יותר . לא ניתן לפתור שינאה רק בעזרת שימוש בכוח . באמת אין לנו איפה לברוח אמיר מן האלימות שעוטפת אותנו. גם אני הייתי לא רחוק מן הפיגוע ונוסע באוטובוס ומסתובב לפעמים באיזור הזה . שמעתי דווקא את הפיצוץ מאיזור נט"ל וממש פחדתי . לא מצאתי שקט . אני חש כמו כאשר שירתי בעזה במילואים בשנת 1991 . כבר היו מחבלים מתאבדים ,ומכוניות תופת והייתי קרוב מאוד למוות בטוח . כך אני חש היום שכל המדינה הזו הפך לחזית אחת גדולה .אני מזדהה לגמרי עם הפחד שחשת והחוסר שקט שמלווה אותך מאז הפיצוץ . צריך לנסות לברוח בכל זאת אחרת נשתגע לחלוטין . אשמח לשמוע ממך ידידי . בידידות אלן