מאמר מתוך מעריב של היום (ה)

חיילים משוחררים סובלים מקשיים נפשיים עקב שירותם בשטחים מבקשים מרגוע. המדרכים והמטופלים, אתמול כפר מיוחד מטפל במהלך טיול לכינרת. צילום: חיים אזולאי ב-100 לוחמים השרויים במשבר נפשי עמוק * חלקם סובלים מסיוטים, חלקם רדופי כשלונות מבצעיים, חלקם מתקשים להתמודד עם פגיעה באזרחים איתן רבין הם התגייסו ליחידות המובחרות ביותר, חדורי מוטיבציה. הם שירתו בצה"ל שלוש שנים ויותר. הם נלחמו בקרבות הקשים ביותר באינתיפאדה, אך נאלצו להתמודד גם עם האוכלוסייה האזרחית הפלשתינית. עתה, לאחר שיחרורם, נחשפים הקשיים, המשברים האישיים, ההלקאה העצמית. היקף התופעה מפחיד: עשרות מהם יצאו למזרח הרחוק כתרמילאים, שם התדרדרו לסמים, חלקם לסמים קשים כמו הירואין וקוקאין. מעטים ניסו להתאבד או לפגוע בעצמם. נוכח התופעה הקשה החליט סא"ל (מיל') עומרי פריש, קצין ביחידה קרבית ועובד סוציאלי בהכשרתו, לעשות מעשה ולנסות להציל את החיילים התרמילאים. הוא וחבריו, כולם קצינים בכירים, הקימו ליד קיסריה את כפר איזון.המטרה: לקלוט ולטפל באותם תרמילאים שחוזרים מהודו, מתאילנד וממקומות אחרים כשהם, כהגדרת עומרי, "ממוטטים לגמרי, אדישים וללא אחיזה במציאות". "בתחילת דרכנו, לפני שנה ושמונה חודשים, התכוונו לסייע לתרמילאים שהתדרדרו לסמים", מספר עומרי, "אבל בחלוף הזמן הסתבר לנו שהבעיה הקשה היא החיילים המשוחררים. החלטנו לקבל גם פניות מצד הורים לחיילים משוחררים שחזרו מהודו, או שנמצאים בארץ, תחת משבר נפשי קשה. נדהמנו מכמות הפניות. קיבלנו למעלה מ-900 פניות של הורים, עם סיפורים קשים מאוד. סיפורים על סמים, על ניסיונות התאבדות, על מצוקה נפשית. מדובר ביוצאי יחידות מובחרות ביותר כמו סיירת מטכ"ל, השייטת, דובדבן, דוכיפת". מאשימים את עצמם מאשימים אחת מהבעיות המרכזיות שעולות בשיחות עם החיילים היא האינתיפאדה. "החיילים בוכים, מאשימים את עצמם בהתעללות בפלשתינים, בהתעמרות, ביזוי והשפלה. עכשיו, לאחר השחרור, המראות חוזרים להם בראש כמו סרטים. פתאום, החייל, הלוחם, שקראו לו בצבא 'רמבו', נוסע להודו, שם הוא חווה מציאות אחרת, של שקט ושלווה. וכשהוא חוזר הוא מבין מה הוא עשה. הוא מנסה לברוח מהמציאות, לעשן סמים, אך הוא לא מסתדר", מספר אחד הרופאים בכפר. קשה להצביע בדיוק על מהות הפגיעות בנפש. קצין בכיר בצה"ל: "זה לא הלם קרב. זאת לא פוסט-טראומה, זה פשוט משבר נפשי קשה, וזוהי פצצת-זמן אמיתית". הפחד מהכישלון אחת מהתופעות שחוזרות וצצות בטיפול בחיילים המשוחררים, בעיקר בקרב יוצאי יחידות מובחרות, היא הכישלון. "לא מכינים אותם לאפשרות של כישלון. מחנכים אותם שכישלון, או ביצוע של %90, הוא נחלת היחידות הרגילות", מסביר עומרי. "בגיל 20 ,19 ,18, אתה עוד יכול להאמין בזה. לאחר מכן, הם פשוט מתפכחים - אבל זה מאוחר. כשמכינים חיילים למצב שבו אין אפשרות לכישלון, והם נכשלים - הם נשברים. ואז הם נכנסים למשבר נפשי ומגיעים לסמים. למה לסמים? כי לסמים יש יתרון גדול - כשאתה עם סמים, אתה מסדר לך את המציאות איך שאתה רוצה". בעיה נוספת שהמטפלים נתקלים בה היא היעדר הלגיטימציה להישבר, לבכות, לבקש סיוע נפשי. מספר עומרי: "החיילים אומרים: 'עושים אותנו סופר-מנים, וסופר-מנים לא מבקשים עזרה נפשית', ואז הם הולכים עם תחושות אשם גדולות, שהם לא שווים כלום, שזה ילווה אותם לכל החיים". ס', לוחם לשעבר בצנחנים שמטופל זה שלושה חודשים, מספר: "נכנסנו לבתים. ראינו ילדים וזקנים בוכים. ירינו בטלוויזיות שלהם. בהתחלה אתה לא מרחם, אתה עושה את העבודה. אבל כשאתה יושב בבית לאחר מכן, אתה מתחיל להבין שעשית מעשים שפוגעים בך נפשית". 80 מטופלים בשנה וחצי מאז שנפתח הכפר הגיעו אליו מאות פניות של הורים. בכפר מטופלים כיום כ-120 איש, מהם 100 חיילים משוחררים. "הבעיות הן חמורות. חיילים שהרגו פלשתיני, חיילים שהרגו את חבריהם בטעות, חיילים שנכשלו תחת לחץ. הם מנסים להתמודד עם יינים אותם, ושואליםהחיים ונוסעים להודו, למזרח. כשהם חוזרים ואנחנו מר אותם למה עשיתם את המעשים, אומר לך החייל: 'אני לא יודע איך עשיתי את זה, זה היה מישהו אחר בתוכי'", אומר עומרי. הטרגדיה של קצין הסיירת חלק קטן מהחיילים התדרדרו לשימוש בסמים קשים. התוצאות, לעתים, איומות. "קצין בסיירת, שנלחם שנתיים מול הפלשתינים, נסע לתאילנד", מספר עומרי. "הוא ניסה לברוח ממה שקרה לו בשטחים, לא הצליח ונפל לסמים. הוא חזר לארץ ועבר לסמים קשים, לקוקאין. הוא טופל כשההוריו מלווים אותו. כעבור כמה ימיםמצאו אותו מת. עד היום אף אחד לא יודע ממה". לוחם משוחרר אחר נסע לדרום-אמריקה, שם השתמש בסם מסוג סן פדרו (המופק מקקטוס). הוא שתה את הסם, נכנס לתוך חדר והתחבא מתחת לשולחן 12 שעות. שאלו אותו "מה אתה עושה?", והוא השיב: "אני במארב". כעבור כמה שעות, רצו לתת לו אוכל ושתיה, ואז הוא אמר: "אני במארב, ובמארב לא שותים ולא אוכלים". הלוחם חזר לארץ, קיבל טיפול, וכיום הוא מנסה להשתקם ולעבוד. מקרה קשה נוסף הוא סיפורו של לוחם ביחידה מובחרת, שסיים שירות באינתיפאדה. הוא נסע להודו, נטל אל.אס.די, ונכנס למערה לעשות מדיטציה. לפתע ראה לנגד עיניו תמונות מהאינתיפאדה: מחבלים, אנשי חמאס וג'יהאד. הוא נתקף בהלם וחרדה, והתמוטט. בעזרת הוריו הוא פונה לישראל והגיע לטיפול בכפר. יושב כל היום בבית מקרה קשה אחד הוא של לוחם ביחידת המסתערבים דובדבן, שהשתתף בשורת פעולות בחודשים האחרונים: "נכנסנו לבתים, התעמתנו עם פלשתינים, הרגנו אזרחים - חלקם חפים מפשע", הוא מספר. "אתה עושה את העבודה, ולא שם לב שזה יפגע בך בעתיד. מסבירים לך שזאת המשימה. היום אני מצטער על חלק מהדברים שעשיתי. עכשיו אני כל היום בבית, יושב ורואה סרטים מצויירים. אני דופק את הראש בקיר. אין לי עבודה, ואף אחד לא מדבר איתי". חייל אחר מספר: "שירתתי שלוש שנים בשטחים. הרגנו עשרות מחבלים. ראיתי את זה הפך אותי לאדם עצבני. לפני מספר חודשים לקחתי לסיבובהחברים שלי מתים את האוטו של הורי, ומישהו עקף אותי. רדפתי אחריו, פתחתי את הדלת והרבצתי לו". הסיוטים של לוחם גבעתי בנוסף לעשרות החיילים שנקלעו למצוקות נפשיות ולסמים כתוצאה מהאינתיפאדה הנוכחית, מגיעים לכפר גם חיילים ששירתו בלבנון. לוחם לשעבר בגבעתי, שהגיע לטיפול אצל פסיכולוג, גולל בפניו סיפור מדהים: "אני עדיין אוכל מנות קרב. בלילה אני לוקח רובה צעצוע ויורה על 'אנשי חיזבאללה'. אני קם בלילה ומרביץ לחברה שלי. ניסיתי ליטול סמים, אבל ההורים שלי קשרו אותי למיטה בבית. אני לא מצליח לצאת מהטראומות האלו". הוא טופל על-ידי צוות של שלושה פסיכולוגים, וכיום הוא לומד באוניברסיטה. בצה"ל מודעים לתופעה, אך מתקשים לטפל בה: "אין לנו מעקב אחרי זה. אנחנו לא יכולים לטפל בכל לוחם שנקלע לסמים ו למצוקות נפשיות ושוהה באיזה מנזר בהודו. אנחנו מודעים למצב הקשה של לוחמים וחיילים שנקלעו למצוקות. יש חנו מברכים על הקמת הכפר הזה שעושה עבודת קודש", אומרקבוצות תמיכה, וא קצין בכיר. קצין חינוך ראשי, תא"ל אלעזר שטרן, שמודע למצוקת החיילים והלוחמים לשעבר, הגיע לבקר בכפר איזון. הוא הבטיח לעזור ככל שניתן. בין חוג ידידי הכפר נמצאת גם אורית, רעייתו של שר הביטחון הטרי שאול מופז. אחד הקצינים הקשורים לכפר איזון, ומעורה הי טב במצוקת החיילים אומר: "זאת פצצת זמן מתקתקת. אני מכיר מקרים קשים ביותר של חיילים שסיימו את נקלעו למצוקות קשות של סמים, מכות, אלימות, חוסר סבלנות - האינתיפאדה ואין אפשרות לעזור להם. אני מדבר על חיילים שהתעמתו עם אוכלוסיה אזרחית, וכשהשתחררו הבינו כי טעו. זאת מעין הלקאה עצמית. כשחייל כזה מגיע ומבקש עזרה, אנחנו מנסים לעזור, אבל אין לנו רשימות. "יש לנו מידע על אותם חיילים לשעבר שמגיעים לטיפולים ומוכנים לחשוף את עצמם, ואנחנו מנסים לעזור להם. אבל יש מאות שמסתובבים עם תחושה שאין להם טעם לחיים, והדרך לסמים ולהתאבדויות היא קלה מאוד. אנחנו חוששים שחיילים

http://images.maariv.co.il/cache/ART374989.html

זוועה!