דיי עם החג שמח

האמת שאני כבר לא יודע מה לחשוב על הפורום אני כבר חודש ימים איתכם אבל אני לא מבין איפו כול הבעיות שאני עובר מה אתם כולכם בסדר? כול הזמן אתם מבכרים אחד את השני לי אין יום ואין לילה אין חג ןאין שלום . ואני לעצמי חשבתי שאנשים יספרו ויישטפו אחד את השני בחויות אבל מסתבר שהפרום עסוק בכול כךאחדעם השני למעט אלן שכול הזמן אתם יורדים לחיו אין אחד כן שבאמת מנסה לספר מה עובר עלייו. אני אשמח לקבל תגובות בפרום אם יש מישהו שבאמת מרגיש את המילחמה הקרבה עם עירק וחש כמוני חוסר עונים. סליחה על ההגרסיביות וחוסר הנימוס אבל גם הפסכולוג שלנו בפרום שככך למה נועד הפרום וגם הוא מופיעה עם הגיגי חג שמח ועוד פעם שנה טוב. וסליחה מראש על שגיעות הכתיב שלי כי אני דסלקט ובאמת סליחס אחרונה על זה שאני קיים.

קודם כל אל תבקש סליחה שאתה קיים! ועם השגיאות כתיב אנחנו נסתדר אני מוכן להתכתב איתך בנושאים יותר רציניים אתה מוזמן לספר לי למה אתה פה בפורום ונמשיך מכאן ביי ביי ערן

שלום ערן , ברוך הבא אינני מכיר אותך אסמך אם9 תציג את עצמך קצת . אני רוצה לדעת עם מי אני מדבר . בידידות אלן

הי ערן הסיפור שלי ממלחמת לבנון אז אני חייל סדיר ועבר תקופה מפחידה וחסרת מעצורים ביום בהיר לפנות בוקר אני מקבל התמוטתות עצבים אני מתכיל לרוץ כמו מטורף בלי לדעת לאין לאחר זמן קצר הפחתי לזומבית לא קשר לסביבה ואף אחד לא סם לב להתנהגות המשונה ולהתרחקות הכימט מוחלטט מהקרקע לאחר זמן מה התחלתי לקבל התקפיי חרדה בתדירות גבוהה וכל הזמן ניסיתי לכסות כי היתי קרבי ולא היה בקתע להודות בחולשה לאחר מיכן הורידו לי פרופיל נפשי ולא תרחו לבדוק מה עובר עלי לכן העדיפו להוציא אותי מלבנון ובזה פטרו את עינינם היום 18 שנה אחרי אני בקושי מתפקד אני מפוחד מכול דבר שזז מבלי לחשוב שאולי משהו יפגע בי אין לי שליטה על הדברושלו נדבר על אמון המערכות ואנשים והמצב הביטחוני עם עירק לא מוסיף לי רוגע. היום אני מטופל ביחידה לטרמה בתל השומר אבל אני מטופל בתרופות אילו הסכילו לטפל בי מיד לא היתי מגיע למצב שהיו אני שרוי בו זה הסיפור בקצרה כול מה שאני מבקש בפורום הזה לימצוא אנשים שיכולים לדבר איתי בגובה העניים ולא בחג =שמח כול החודש כי לי אין יום ואין ליליה ולא חג ושמח תודה שפניתה עלי אשמח עם נמשיך להתכתב וסליחה על שגיעות הכתיב אמיר נ.ב אשמח גם לשוחח איתך בטלפון אם תרצה

צודק אבל אנו נוהגים לכבד את החדשים לכן ניתן לך לפתוח בסיפורך האישי ואם תדפדף לאחור תראה שהסיפורים שלנו הגיעו כבר עד אוסטרליה

שלום לאמיר אתה מתנצל על כך שאתה קיים אבל מה שאני מרגיש הוא "צורך" להתנצל שהפורום קיים ברוך הבא לפורום - אם תקרא את האמנה הרשומה בראש כל דף תראה שייחנו חשיבה גם לצורך של באי הפורום לחוות את החיים ולא רק את הלם הקרב של חלק מהכותבים אתה מוזמן לתרום ןלהוסיף לפורום איך הגעת למסקנה שיש כאן כאלה שיורדים לחייו של אלן? אולי תשאל אותו אם הוא מרגיש כך אשמח לשמוע פרטים על חויותיך אתה שבוע טוב צביקה

שלום אמיר וחג שמח בכל זאת. טוב שאתה קיים, וטוב שאתה אומר מה מפריע לך. המצב אצלנו בבית ואני מניחה שזה נכון גם לגבי אחרים- לא פשוט כלל, אבל זה לא מפריע לאחל לאנשים שנה טובה וחג שמח ולנסות לקיים חיים מעבר לבעיות. מדוע שלא תתחיל לכתוב מה קורה אצלכם, מה מפריע ואיזו עזרה היית רוצה לקבל מאיתנו? אם לא תכתוב, לא נדע! כולנו נשמח לשתף ולעזור ככל שניתן- רק צריך לדעת מה היית רוצה.

לי היקרה חג שמח בכול זות אני זוכר שאת היית בין הראשונים לפנות אליי ולעודד אותי אבל בזמן האחרון אני במצב של לחץ מתמד מהאיום של המלחמה בעירק אז במלחמת המפרץ אפכתי לפרורים לא יכולתי לתפקד בכלל והתקפיי הפניקה היו רעים וממושכים אז שמרתי הכול בבטן אבל היום עם הטיפול התרופתי אני עדין בפניקה מהעינין ואני בקושי יכול לפרנס כי אני לא מרוכז וכל הזמן פחד אני עצמאי ואבא לילדים ואני בטח לא צריך לספר לך מה זה אני יושב עכשיו ושימי לב לשעה 130 בלילה כלי צמרמורות ופחדים לעתיד וכשאני כותב שהיה יותר טוב אילו לא נולדתי אני מתחבר למה שאני מרגיש עכשיו תודה על האוזן הקשבת וסליחה על שגיעות הכתיב אמיר

כן אמיר זו בדיוק הבעיה . הבעיה שלחברים בו לא רוצים לגעת בכאב , או צלקות . גם אתה וגם אני סובלים מזה . למה שלא תספר מה שאתה חש ועם אתה אתה מתמודד . מישהו יגע במה שהוא חש , אבל כל אחד קצב משלו . לא ניתן לברוח מעצמנו . גם אנחנו חייבים לחוש בטוחים וזה תלוי בתקופות לפעמים חשים בו בטוחים ומדברים יותר ולפעמים יש חוסר ביטחון פה ומחליטים לשתוק . כמו בחיים זה מראה של חיינו . בידידות אלן

שלום לך אמיר. אני רוצה לספר לך שיש לך כאן לא מעט שותפים לאותם " בעיות " שאתה מרגיש כרגע שהם משתלטות לך על החיים. כשאני הרגשתי כמוך, הגעתי לפורום, עם המון חשש סיפרתי מעט, בדקתי איך התגובות, ולאט לאט כמו קליפות בצל קילפתי שיכבה אחר שיכבה. צריך לקחת בחשבון שלפעמים התגובות יהיו קשות, אבל הן קיימות. לפעמים עברו שעות ארוכות של מחשבות וניתוקים ופלאש באקים עד שהצלחתי לשחרר הודעה או סיפור אחד בפורום. אז.............. חזק ואמץ, אנחנו איתך, מתי שבא לך ספר מה שאתה רוצה. א.ב.צ.