חוסר אונים

שלום. אני הלום קרב משנת 82, גרוש ונשוי בשנית. יש לי בן מגרושתי ועוד ארבע ילדים מזוגתי שתחייה. בני הגדול לא מעוניין להיות איתי בקשר, (הוא בן 13.5). כל נסיונותי לדבר איתו ולשמוע ממנו האם הוא כועס עלי או מה הסיבה שלו לרצות להתנתק ניתקלים בקיר ובחוסר שיתוף פעולה מצידו. הוא מורעל מאד על ידי אימו בקשר אלי והיא בפרוש משתמשת בו ככלי לפגוע בי. שאלתי: יש למישהו רעיון כל שהוא מה אני יכול לעשות? אני לא רוצה לנהוג כמו אימו ולערב אותו בזה שאומר לו מה אימו מעוללת לו. ממתין לתשובתכם, מקווה שתהיו לי לעזר. תודה ברוך.

האם יש לכם הסדרי ראיה? האם הוא גר קרוב אליך מה היחס שלו ליתר ילדיך? מה יחסו לאשתך? האם הוא בקשר עם הוריך? צביקה

צביקה יש לנו הסדר ראיה והסכם גרושים מסודר. אבל בני אומר לי שהוא לא מוכן לעשות משהו בלי בירכת אימו מפני שאיתה הוא חי . הוא גר כשלושים ק"מ ממני אך הדבר לא גורם לשום קושי מבחינתי. כשהוא פוגש את אחיו אז מערכת היחסים בינהם טובה, משביעת רצון. יחסו לאישתי לפעמים טוב ולפעמים פחות טוב. תלוי כמה הוא הורעל על ידי אימו. הקשר עם הורי הוא רק דרכי. בבר מצווה הייתי וגם הייתי שותף לכל ההוצאות מפני שכמו תמיד כשאימו צריכה אותי אז היא יודעת לשמור איתי על קשר מצוין. תודה ברוך.

לדעתי בכוח לא תוכל לקרב אותו אליך . יש מקום לדבר על כך אם איש מקצוע , איתו או בלעדיו . נדמה לי שכנראה הוא לא מבין מה עובר עלייך , מה עלייך ורק איש מקצוע יוכל לקרב ביניכם . כדאי אולי לנסות לכתוב מכתב מצידך , בתקווה שיהיה מוכן לענות . ראיתי הרבה הלומי-קרב במסגרת המועדון של נט"ל שלא פגשו את ילדיהם שנים . בעזרת אנשי - המקצוע שם ובזכות שזה מקום נטראלי ומוגן יחסית , היו פגישות מרגשות ומחודשות בין אבות שנמנע הקשר בינם לבניהם או עם בנותיהם . אתה הבנתי עד כמה היה קשה לחבר את אבות עם הילדים שלהם . אך זה היה עבודה מוצלחת של עובדים סוציאלים ופסיכולוגים . בתקווה שזה יתרחש גם אצלך חג שמח וברוך הבא . אלן

היי ברוך, אני מקווה שיום אחד הוא יבין גם את הצד שלך. אני ראיתי מקרה כזה אצל שכנים שלי מעבר לדלת. השכן עצמו נשוי שנית ולו ילדים בוגרים מנישואים ראשונים ושני ילדים בגיל ההתבגרות בנישואין שניים. כשהוא התגרש, הבן הבכור ניתק איתו מגע. כשהבן הבכור עמד להקים בעצמו משפחה, הבין כמה זה קשה ופתאום ראה את הצד שלו גם. עדי

לפני שנה גיליתי את הנחש המקנן בתוכי. שמו PTSD. בתי הגדולה הייתה הטריגר שדחף אותי לאיבחון וטיפול. הנחש שאובחן ביולי 2001 נולד באוקטובר 1973. בשנה האחרונה הבת עבדה בחו"ל והתפתח בינינו קשק טלפוני ודואר חסר תקדים. ביולי הבת חזרה לישראל. נפגשנו פעם אחת אצל המטפלת שלי. כיום הבת "יושבת" על המשבצת השבועית שלי, במקומי. בשלב זה של חייה הילדה אינה מרשה לי להתקשר אליה, לאחר שציוותה עליי להמתין בסבלנות עד לאיתות ממנה. יש לי בת ואני לא יכול לדבר איתה, לראות אותה או אפילו לצלצל אליה. מה בדיוק אמרתם על "חוסר אונים"? עגלון 10ג

יש אפשרות להתייעץ עם "משפחה" של אנשים שכל עיניינם בנושא הזה. גם אני התייעצתי איתם [אפילו אם אני לא מסכימה עם חלק מרעיונותיהם]. אתה יכול ליצור קשר - הורות שווה : http://horut-shava.org.il אילי