מהפורום השכן-שאלה חכמה..

איש תאריך: 07-09-2002 21:31 לפני כשלוש שנים לקיתי בהפרעת חרדה וטופלתי במקביל בטיפול תרופתי ובטיפול פסיכודינאמי, כיום אני עובד, חוזר השנה לאוניברסיטה (אחרי העדרות ממושכת) וחיי לכאורה חזרו למסלולם אם לא למעלה מזה, לפני 9 חודשים אף הפסקתי את הטיפול התרופתי, ואני נמצא היום בטיפול פסיכולוגי בלבד. במשך החודשים והשנים בהם התקשתי לצאת מהבית (סבלתי מאגורופוביה) השתמשתי באינטרנט כמעין צוהר לעולם החיצוני, הרי ברשת אתה יכול להיות לא רק צופה פסאבי, המתרשם מהעולם כולו מבלי לקום מהכיסא, ניתן גם לדבר עם חברים, שהקשר הפיזי עימם ניתק במהלך תקופה זו, ואף להכיר חברים חדשים דרך פורומים צ'אטים וכן הלאה, ואכן נדמה לי שהרשת היא פיתרון נפלא למצב בו הייתי שרוי. כיום כאמור, אין לי כמעט בעיות לצאת, בכל שעות היום, אולם אני מוצא עצמי יותר ויותר מעדיף את חברת האנשים ברשת מאשר להסתכן ולהכיר אנשים "בעולם האמיתי", כך שבמקום לצאת ולבלות אני נשאר בבית ובעצם. ליאון טרוצקי, נדמה לי אמר פעם ש"ככול שיהיה רע יותר כך ייטב", כלומר שרק החמרה במצב תוביל להכרה שיש לשנותו, הרשת משמשת כדבר המקל על המצב, ובכך, ובכך מפריע להגיע להכרה עד כמה קשה באמת, והצעד של "לצאת מהכליפה", שהוא כל כך חשובים לאנשים במצבי, אינו קורה לעולם, שהרי אנשים מטבעם הם סתגלנים, וכל עוד המצב סביר (אני הרי משוחח עם אנשים, ולכאורה אינני בודד) אינם נוהגים לשנות את דרכם באופן מהותי. שאלתי היא על כפולה: 1. האם פורמים, מהסוג הזה בעצם מסייעים לאנשים הסובלים מדיכאון וחרדה או מונעים מהם לקחת את הצעד האמיתי לקראת הבראה? (כמובן יתכן וזאת בעיה שלי בלבד, אבל נדמה לי שלא כך הדבר) 2. כיצד מתנתקים מהתלות הזאת בקומוניקציה הוירטואלית?

ריבוא ריבואות אגלי טל בוהקים מתונוצצים בשמש ביישנית של בוקר, כשקרן אור מפזזת בתלתל זהוב של ילדי הרך. עיניו עטורות ריסים שחורים הסוגרים כמניפה על עיניו השחורות, עורו הצח מתוח על מצחו טרם קימוט של דאגה. אוחז בכפו הקטנה סממית וורדדה שנטתה לנוח בביטחת ידו, מביט לרקיע ויודע כי ראש השנה היום וקורא בענן החולף את החורף הקרב. משוחח עמה בנקישות וצקצוקי לשון עיניה העגולות והטובות מבטיחות, תננה ואלך לדרכי - ואמלא משאלת לבבך... אך רק בדבר אחד חפץ לבבו. כי הפלדה היחידה בה יאחז תיהיה המחרשה בידיו והאש אותה יראה - תבער באח החמים, והדמעה אשר על ליחיו תזלוג - מאושר אהבת האחת והבכי אותו ישמע - יהיה בכי ילדו הנולד...

יפה מאוד..... אכן הלוואי!!!!!

הפורומים הם אמצעי מצויין לחוש פחות לבד, לדעת שהבעיה שיש לנו הוא בעיה משותפת גם לאחרים ולהכיר חברים חדשים מציאותיים , בשלב שני מחוץ ל מחשב . אלן