לי?
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
מתוך העומס והמרוץ, יוצא לי לחשוב ולתהות אם את בסדר. משהו בדברייך מבעד למעטה האנונימיות נגע בי, והעלמותך, או השקט שלך עורר בי דאגה?, אז אם מתאים לך תכתבי מעט על מה עובר עליך, גם כדאי שאדע אם את בסדר, וגם כי סתם אני מתגעגעת למילים שלך פה. דרך אגב אי המצאותי פה בזמן האחרון, נובעת בעיקר מכך שהעדרותן של הנשים האחרות מותיר אותי ללא בנות שיח, הגברים מבחינתי לא מספיקים. בכל מקרה שתהיה לך ולמשפחתך שנה טובה, ורגועה. מירב
למה מירב את מעליבה אותנו הגברים מה אנחנו לא בסדר
שלום לך, יודעת שזה עשוי להשמע לא טוב, אבל במציאות בכלל, שיח של נשים אינו דומה לזה של גברים, ובמצבנו כבנות זוגם של הלומים על אחת כמה וכמה. אז סלח לי מראש , אבל זה טיבו של העולם כנראה. שנה טובה ורגועה מירב
אתה לא כושי מגאנה
שנה טובה לכל משתתפי הפורום ולכל הלומי הקרב גברים ונשים. מי יתן ותהא השנה הבאה טובה ותגרום לכולנו קצת נחת רוח ושמחה. רותי
תודה מירב ראיתי שתהית מה איתי, אני בתקופה לא קלה, כשאני חוזרת מהעבודה לא תמיד יש לי רצון לגעת שוב במחשב. בכל מקרה אני בסדר: עיפה פיזית ונפשית אבל בסדר. אנחנו מנסים ליצור שינוי בדפוס היחסים בנינו וזה לא פשוט וקל לשנינו. תוסיפי לזה את העובדה שרק אני עובדת פלוס בן שעומד להתגייס ליחידה קרבית, עם כל ההשלכות הרגילות של זה ובנוסף ההשלכות המיוחדות על אדם שסובל מ PTSD !!!!!! לא פיקניק :( אבל אני אופטימית מטיבעי (מקוה שלא מפגרת אבל אופטימית) :) תודה על הדאגה, שנה נפלאה גם לך ולכל משפחתך.
בן ביחידה קרבית? אני מכירה את זה, מקרוב . בתחילה לא צריך לדאוג, טירונות אולי זה קשה פיסית, אבל בסה"כ משפשפים מהם את שכבת השומן של הבית, אחר כך? אחר כך צומחות השערות הלבנות.
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
