מגע

בוקר טוב לכולם. בחוץ הצבעים סגריריים משהו, איזה כייף. מגע:-אני חושבת שעד לרגע זה , לא ממש הצלחתי להבין מה עומד מאחורי הקושי של חלק מההלומים עם מגע. מי מוכן לקחת אותי לצלילה חופשית לשורשים של העניין הזה. בחיי חשתי את זוגי נרתע ממגע חולף, כזה שלא מוגדר כצעד לפני זיון, או חיבוק פרידה וכו'. לא מעט שנים הסברתי לעצמי שזה סוג האדם, סגור, מופנם, הרבה פחות משוחרר ממה שאני כנראה צריכה. רק לאחרונה התחלתי להבחין שבעצם זהו קושי מאד מסויים שבא ברגעים שחוזרים על עצמם, ועצם הנסיון לדבר על כך, רק מוריד מסך נוסף. מירב

את יודעת? קראתי "מגע" אבל הראש פירש "דבק מגע" ו"מגעיל" לא בטוח שאני בדיוק יכול להסביר - אבל כן אני יכול לספר על נסיוני שלי כשנכנסים למעלית - כל נוסע במעלית תופס לו נפח משלו, או אולי אנסה להסביר אחרת כשייש על חוט חשמל ציפורים שימי לב שתמיד הציפור הנוספת שנוחתת חוצה את המרחק של שתי קודמתיה ל2 והיא לא נצמדת למי מהן כאילו יש מן הילה העוטפת כל ציפור שאין לאף אחד זכות להכנס לתוך התחום הזה. לי ואני לא יודע אם בגלל האופי שלי הגודל שלי הגיל שלי או אולי הנכות שלי מאוד חשוב שלא יפלשו לי לתוך התחום בבית בחדר במעלית בעבודה במיטה או אפילו בכביש בנהיגה ואני חושב שהכניסה לתוך "ההילה" שלי תחייב במגע צורם צורם צורם כל המגעים שאני מוכן להם חייבים !!! להיות במן טקס מאוד מקובע וברור בלי הפתעות כי כל הפתעה ואני מדגיש כל הפרעה תפיל (משחק מילים מעניין) את כל העסק ונתחיל מההתחלה טקס המגע מייגע את כל מי שאני מכיר ולא פעם אני נפגש איתו מחדש למשל להרדים את הבנות שלי = תהליך מהזה מייגע טקס של התקרבות התרחקות כשבכל צעד אני בודק עד לאן התקרבתי והאם אני עדיין רצוי האם אני לא פולש / אונס למגע ויותר מהכל מה זה עושה לי - כי זה עושה אותי מהזה דרוך חבל על הזמן כל החושים שלי דרוכים ואני מזיע בזעה עם ריח מיוחד הדומה לאצטון מסריח ולא משנה כמה דאודורנט אני שם בבית השחי(ריח של הפרשה של אנדרנלין בכמות מטורפת, שאחר כך חייבים ללכת ולהשתין כי השלפוחית מתפוצצת) {על הקשר אנדרנלין - שתן, בפעם אחרת) . או לחלופין אני אספר לך שבעבודה שלי היה מן טקס חברותי/חברתי בין ה"בנים" של תפיחה "מנערת" על הכתף שבאה בהפתעה ובאה לציין אתה שייך לחברה, לאחרונה שמתי לב שהתפיחות פסקו ואני לא יודע אם זה לא בגלל שאני נבהלתי באחת התפיחות האלה והחזרתי מהזה בומבה לבחור שחמד לו לצון - אבל עובדה אני לא נתפח יותר (למרות שאני חושב שאני בחברה). ובכל החולצות שלי אני מוריד את התוויות שתפורות אליהן כי המגע שלהן יכול להטריף אותי והרבה שנים הלכתי בלי שעון ועד היום אני נמנע מתכשיטים (מלבד טבעת נשואים) ואם יש לי צפרניים ארוכות מידי אז אני כל הזמן מתגרד ומשפשף את הראש - מה הקשר ? > לא יודע אבל עובדה אני קוצץ אותן כל הזמן (פתאום אני חושב שיש לי מקצץ מול העיניים כרגע עוד אחד המקלחת אחד במכונית ואחר בתיק העבודה ואחר בתיק המחשב שלא לדבר על זה שבארגז הכלים) ולספר לך איזו הרגשה זה לחפור בחול ומשהוא נשאר מתחת לצפרניים או שהצפורן כבר לא חלקה? והתחלתי לספר על חול? אני מאד אוהב לשבת מול הגלים ולבהות בהם אבל לכל דבר טוב כנראה יש את ההופכי = החול שנוגע בכפות הרגליים בררררררררררררר. או דשא או שמיכה לא שלי ברררררררררררררררררררררררררררררררררררררר זהו אני צריך להפרד כי אני עובד מהצהריים להשתמע צביקה

צביקה היי, מעריכה מאד את הנסיון לקחת אותי לעולם הזה. בו כל דבר קטן הנו קושי גדול. יחד אם זאת עדיין לא מבינה את שעומד מאחורי זה, הלא כל הקשיים הללו הם סימפטום למשהו, נובעים מבעיה עמוקה, לא? רוצה להבין מה הצמיח את הקושי הזה, הלא סביר להניח שלא נולדת עם קושי ממגע, אז מה קרה איי שם בדרך, בארוע אחד או יותר , שמביא את עצמו לידי ביטוי גם בקושי להרגיש מגע. מה שאני מבינה, שמדובר במגע בכלל. לא רק אנושי. וכל דבר שמפתיע הוא בגדר הפרעה. כשיתאים לך ללכת איתי או בלעדיי עוד צעד , לקלף עוד שכבה אשמח להיות שותפה. עבודה נעימה מירב

לאחרונה שמעתי הרצאה על שיטת אלבאום. הוא תיאר אנשים שיש להם רגישות קיצונית למגע ואיך בעצם מדובר בבעיה נוירולוגית. יש אנשים רבים שנולדו כך ואין לתופעה קשר הכרחי לפוסט טראומה. אחד המאפיינים הוא שהם לא סובלים מגע עדין. הם צריכים מגע "חזק" וברור. מגע עדין, מרפרף, גורם להם סבל והם מרגישים שהם צריכים "להוריד" אותו מהם, לרוב על ידי שפשוף. ההרצאה שניתנה ע"י מייסד השיטה, אלבאום עצמו, היתה מרתקת. הוא טוען שאפשר לטפל בתופעה ולשפר את המצב מאד. מרכזים של שיטת אלבאום יש בארבעה מקומות בארץ, ביניהם ת"א וי-ם.

בענין התוויות שעל הבגדים, אתה לא צריך להיות מודאג, חצי העולם ואישתו סובלים מהבעיה, זה ענין של איכות התווית, אצלנו מורידים את התוויות, ואחר כך יש לי בעיה לזהות למי שייכים הבגדים כי א ין זיהוי, אני רק צריכה לנחש. לפני שנים כשהזמנתי תוויות לבגדים, מיששתי את הדוגמיות על הלחי שלי, הסתכלו עלי כמו איזו מוזרה, עד שהסברתי שאני לא רוצה תווית שיורידו מהבגד, שילמתי כפול כסף, רק בכדי שהחומרים יהיו רכים, ותהיה אריגה ולא הדפסה, עובדה, התווית שלי בדרך כלל לא מגרדת, ואנישמחה שלקחתי את זה בחשבון.

אתה אוהב מאוד מלוח?

הי מירב אצל בעלי התופעה הפוכה- הוא מוכן להיות במגע פיזי קרוב ומחפש אותו כל הזמן (אין כוונתי למין), זהו סוג המגע שהוא שואף לו עם אנשים קרובים ( איתי והילדים) וזו שאיפה , שלי קשה מאוד איתה כי זה גובל בסימביוזה ממש,מגע פיזי קרוב הוא נפלא, אבל כמו כל דבר לא צריך להגזים. הילדים שהם כבר לא קטנים (23,18 ) בודאי לא מוכנים לזה. מחוץ לבית מכיוון שמגע קרוב כזה אינו מתקבל כלגיטימי ומעוד כמה סיבות- הוא עוסק באופן אינטנסיבי בקרב מגע, שמאפשר מגע פיזי קרוב באופן לגיטימי. מה שמשתמע מכך הוא שוב- אותה התופעה מתבטעת באופן שונה אצל בני אדם- המשותף הוא הקיצוניות- או שאיפה למגע מתמיד, או התרחקות קיצונית. שני צדדים של אותו מטבע. :(

כן לי את צודקת אנחנו עוברים מקיצוניות אחת לקיצוניות שניה . מגע יכול להזכיר לנו רגעים רעים ונוראים . זה כמו שיתוק נפשי . פחד מכישלון באהבה , פחד מנטישה ששווה לפחד ממוות .(פחד מוות בשדה הקרב ) . מצד שני אנחנו כן מחפשים קירבה של נשים ואנשים אך קשה לי להביע מה שאנחנו מרגישים וקשה לי לתקשר אם הסביבה ולהסביר את עצמי . אני זקוק יותר מאנשים אחרים לחום ולאהבה ולחיבוקים . אני כל הזמן על ציר של המנעות . מפחד להתקרב .

נחמד