יומן חיים (י)

פגשתי אתמול ידידה. כזו שאיננה קרובה ממש ויודעת את כל העובר עליי, אך מאחר והיא בת זוג של הלום בעצמה , אז היא יודעת את המסגרת הכללית של חיי. תוך כדי שיחה בה ספרתי לה שאצלנו אחרי משבר גדול, שהכל עמד בפני פירוק, עברנו תהליך קשה וחשוב ונפלא של פירוד, (לפני כן חיינו בסימביוזה) וכעת כל אחד ממקומו מתחבר לשני ממקום עצמאי, ומתרחק בדיוק מאותו מקום. יש לנו ביחד, ויש גם לחוד, והנתינה הרבה יותר הדדית, וכך גם השיתוף. בעודי מתלהבת תוך כדי סיפור , היא קטעה אותי, והודיעה לי ביובש חד משמעי " שהכל זמני, והנפילה הבאה מחכה מעבר לפינה, וכל האופוריה הזו תתנפץ לי בפרצוף, כי הנפילה הבאה תהייה הרבה יותר כואבת ומאכזבת".. .. אלו היו דבריה. עמדתי מוכה, נדהמת, כואבת, תוהה, האם הכעס שלי הוא על דבריה חסרי הרגישות, או שמה הכעס שלי נובע מהפחד שלי שהיא בעצם צודקת, ואני מוכרת לעצמי לוקשים עד לרגע בו תבוא לבקרנו הנפילה? ספרתי זאת לבן זוגי, עניין אותי איך יגיב, וגם הוא קלט שאני עצבנית אז לא היה טעם להסתיר. תגובתו היתה, מעודדת, כמו תמיד הוא הזכיר לי שיש הלומים ויש הלומים כמו בכל קבוצה אחרת. אמנם כולם דומים אך גם מאד שונים. אני מאד רוצה להאמין לו, אבל חצי לילה העברתי בחלומות זועה על רגע המכה. מי צריך נביאי זעם עם דמיון פורה כשלי? אז מה אתם אומרים , תהייה או לא תהייה נפילה?

"אין לו לאדם לפחד, אלא מהפחד עצמו" תראי מה עשה לך רק החשש שמא.... ולמה בכלל זה חיב להיות אותו הדבר אצל כולם? לפי זה אני צריכה להזהיר כל כלה, שאחר כך באים הגירושים... יש ויש, וכל אחד קוטף את הפירות שלו עצמו בוקר טוב.

בהגיון את בודאי צודקת. הבעיה היא שמתוך 10 נשים של הלומי קרב אותן אני מכירה, 9 יעידו שאכן זה התהליך, הדרדרות איטית שכיוונה ברור. אז האם להיות אופטימית חסרת תקנה(שכך אני ברב ימות השנה) או שמה להביט לאפשרות בעיינים ולהבין שהיא קיימת ונושמת, וגם אם לא בהכרח תיגע בנו, היא שם מביטה עלינו מהצד. אני תוהה? יום טוב מירב

לצערי כנראה תהיה - הלואי ואתבדה רותי

מאז שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לקטנים ול...שוטים. אז איך אפשר להתנבא, בהנחה שאנחנו לא קטנים, ולא מחשיבים את עצמנו לשוטים?

מירב אולי תהיה ואולי לא תהיה, לאף אחד אין תעודת ביטוח בחיים. מישהו מבטיח לאיזה שהוא זוג בעולם שלא תהיינה לו בעיות כאלה או אחרות, גם אם אף אחד משניהם אינו הלום? מה שיש לכם ועדיין אין לזוג שעדיין לא נתקל בבעיות אלו הכילים והמודעות לדרכים בהן צריך לנקוט כשיש בעיות, ואתם בנגוד לזוגות אחרים יודעים שהיו בעיות ויכולתם להן!!!! אז יש לך בכל מקרה סיבה לאופטימיות בהצלחה

נכון. אני יודעת. אני גם בסה"כ חיה בתחושת אופטימיות. (לא כולל את מה שקורה במדינה) אבל את יודעת מידי פעם , אני נפגשת במשהו, וזה מעורר את השדון הקטן. מירב נ.ב. מעוניינת לשוחח אתך טלפונית או לפחות במייל, האם יש לך עניין?

שלום מירב , אני יכול לספר לה שהחשש לנפילה תמיד קיים . אך צריך להנות מן הרגעים הטובים , אם יבוא רגע של נפילה צריך לדעת שזה גם חלק מן האדם שנפגע . לנו זה קורה קצת יותר מאצל אנשים לא פגועים . אך בכל משפחה זה עלול לקרות . אני מבין את החשש ואת החירדה שאת מביעה בו . זה טבעי והגיוני . הלוואי שלא היינו נתונים לפעמים למצבי נפילת מתח כל -כך חזקים . להיות אם מישהו שיש הלם -קרב דורש הרבה סבלנות , הרבה רגישות , הרבה הקשבה ותמיכה לבעל . אך גם את זקוקה לזה ולא תמיד אנחנו רגישים מספיק לסביבה הקרובה שלנו .אני משתדל לקבל את עצמי כמו שאני , אם מצבי המנעות , אם התקפי-כעס וזעם ואם רגעי רוך ואהבה . לפעמים אנו צריכים הפרדה התנתקות כדי למלא סוללות וכל אדם שהוא חי אם הלום -קרב , צריך לאפשר לו חופש עד כמה שהוא זקוק לו . תהני מן הרגעים הטובים עם בעלך ואל תחשבי על הנפילות כי הם חלק מאיתנו ומן הפגיעה שלנו . בידידות אלן

אלן שלום, תודה. מירב

ואם את צריכה אני מוכן לתת לך כבלים למילוי המצבר...