התנצלות - הבהרה

לאחר שקראתי מס' תגובות למה שכתבתי בשבוע שעבר הגעתי למסקנה שעלי להבהיר טוב יותר את מה שאני חושב לגבי זוגיות ומערכות יחסים וזאת כדי להבהיר את מה שכתבתי א. אני אוהב נשים ב. אני אוהב ילדים ובמיוחד את בנותיי ג. אני מאמין במוסד הנשואים ד. אני מחפש את השויון במערכות זוגיות אז כך, לצערי ולנסיוני חוויתי חויות בשנת 82 שהובילו אותי להיות מוכר כהלום קרב, הרבה לפני 82 כבר הייתי נשוי (זאת היתה השנה ה9 לזוגיות שלנו) והנה משנת 82 ועד ללפני כ 5 שנים (מהלך של כ 16 שנה) הזוגיות היפה והבריאה שהיתה לנו הפכה פניה למערכת מקולקלת ומקוללת שבה שנינו לא רצינו להמשיך ולקיימה אבל לא ידענו או לא העזנו להתירה לבסוף תפסה גרושתי יוזמה ולקחה את עתידה בידיה - נכון שנגרם לי כאב עצום!!!. אבל בראיה לאחור ובנתוח קר ומחושב אני מגיע למסקנה הפשוטה שטוב עשתה - בעבור שנינו. כי מה שקרה במהלך איטי אבל חד כיווני הוא זה: ממצב של בוגר בשל ואחראי הפכתי (לפחות בעיניה) לשבר כלי, כלומניק וחדל אישים שבתהליך איום וקשה נהפכנו למין מיש-מש שלא ניתן לדעת איפה היא מתחילה ואיפה אני נגמר כל הזמן הצגנו כלפי חוץ חומה אחידה ואולם כלפי פנים היתה כל הזמן תובענות סלידה ובוז. בעוד אני סובל ממצב אותו הבאתי הבייתה סבלנו שנינו ממצב מטורף לגמריי של אבדן זהות וכבוד עצמי, כל קושי הפך משבר וכל מכשול ללחומה בלתי עבירה כשתמיד תמיד מלווה בזלזול תהומי על כך שהכל בגללי ואם לפחות ... אז הכל יהיה / היה אחרת. כל התגובות שלי כלפי הכתיבה של המצטרפות החדשות היו ממקום פגוע בו אני הקורבן עוד נאלץ להתמודד עם משפטים זחוחים של ביקורת, אני לא יודע מה הייתה כונת הכותבים / כותבות אבל בכל זאת התגובות שלי היו ממקום שעדיף להתגרש מגבר / אשה מאשר לחיות לצידם ללא כבוד וללא הערכה. לדעתי אין מקום לרחמים במערכת זוגית כשלצידה מן תביעה שקטה מגיע לי בגלל שאני לצד פגוע לקבל חזרה משהו. אם בחרת בדרך של להעניק דע/י לך שזאת בחירתך שלך ואף אחד אחר לא אמור לשלם את החשבון. מכאן שאני מעריך מאד מס' נשים שנשארו עם בחירי ליבן מלפני הפגיעה תוך שהן בנו להן את עתידן וממלאות בתוכן את חיהן, קשה לי לקבל תגובה של אני מרחמת עליו ולכן לא עזבתי אותו כי בטושלו לא תרצה אותו. מי קבע שזה עדיף למה זה נכון להמשיך ולהיות כבול למשהו שאת/ה לא מעריך . בחרת לחיות לייד ובשתוף בן/ת זוג קבל/י אותו/ה כפי שהוא/י ושמור/י לך תמיד את האפשרות לשנות את אופק החיים שלך בעובדה, שנה לאחר הפרדה הכרתי בת זוג אחרת שברב הזמן מקבלת אותי כמו שאני ומבינה שלא תמיד אני מה שאני רוצה להיות, לא תמיד אני מי שאני רוצה להיות - אבל תמיד תמיד אני בן אדם ולא חייה פצועה צביקה

צביקה יקר אינני יודע למה אתה צריך להתנצל אולי בגלל שאתה מרגיש באמת אשם אני בבית בכלל לא מרגיש אשם אומנם אני יודע אבל לא מודע שלפעמים אני רק עושנה צרות לדבריהם אבל אני חד משמעי בנושא זה אני או מה שנשאר ממני ואם למישהו לא טוב אז הרבנות מאוד קרובה אלינו אני לא חי בבית מתוך רחמנות של מישהו אני עדיין ראש המשפחה למרות שלפעמים זה לא נראה המסר שלי הוא חד משמעי שלא יבכו כאן אם למישהו לא טוב עם המצב הזה אז קדימה לך הביתה מוטי אנחנו לא הכותל ואצלנו בראש אפילו נייר קטן אי אפשר לדחוף שבת שלום

צביקה! ההבהרה חשובה ביותר- לא כי לא הבנתי קודם, אבל כי כעת אני בטוחה שהבנתי נכון! אני מסכימה עם מה שאתה כותב, הייתה תקופה שנשארתי עם בעלי בפרוש בשבילו, אבל זו היתה תקופה חריגה- מצבו הנפשי היה כזה שאני והכעס שימא עלי היו הקרש האחרון שהחזיק אותו מחוץ למים ומנע ממנו לטבוע. גם אז עשיתי את זה לא רק בשבילו אלא גם בשבילי- ידעתי שלא אוכל לעמוד מול המראה ולא לשנוא את עצמי על זה שנתתי לו לטבוע. ההחלטה שלי- האחריות שלי- הוא לא אחראי להחלטה-מרגע שהחלטתי זו החלטה שלי והוא לא אשם בהחלטה. כיום מצבו הוטב בהרבה אבל אנחנו עדיין נמצאים פחות או יותר במצב שאתה מתאר- " > ממצב של בוגר בשל ואחראי הפכתי (לפחות בעיניה) לשבר כלי, כלומניק > וחדל אישים שבתהליך איום וקשה נהפכנו למין מיש-מש שלא ניתן לדעת > איפה היא מתחילה ואיפה אני נגמר כל הזמן הצגנו כלפי חוץ חומה > אחידה ואולם כלפי פנים היתה כל הזמן תובענות סלידה ובוז. > בעוד אני סובל ממצב אותו הבאתי הבייתה סבלנו שנינו ממצב מטורף > לגמריי של אבדן זהות וכבוד עצמי, כל קושי הפך משבר וכל מכשול > ללחומה בלתי עבירה כשתמיד תמיד מלווה בזלזול תהומי על כך שהכל > בגללי ואם לפחות ... אז הכל יהיה / היה אחרת." וכרגע מכיוון שאני לא חושבת שהמצב הזה הוא בריא לא לו ולא לי, אני נאלצת שוב להיות הכח המניע לשינוי. אם נצליח שהשינוי יהיה כזה שיהיה טוב לשנינו להמשיך להיות יחד- הצלחנו בגדול, אם לא- אם ארגיש שאני נאלצת לחיות איתו מרחמים וכל השאר- זה לא לכבודו ולא לכבודי- מגיע לשנינו יותר טוב מזה. וגם זו היא הצלחה- פחותה אולי אבל מי יודע.... בכל מקרה ברור לי שהוא תמיד יהיה יקר וחשוב לי, ותמיד אהיה מוכנה לעזור לו גם מחוץ לנישואים - אבל עם גבולות וסייגים ששנינו נכיר. כל הכבוד לך צביקה על מה שכתבת ויותר מזה על שאתה הצלחת להבין איפה הדינמיקה היתה דפוקה- זה נותן סיכוי אמיתי לקשר החדש! בהצלחה!!!!!

שיהיה לך בהצלחה רק שלא תיפלי מהפח אל הפחת סאלאמת....אלללה מאעק !!!!

צביקה אני מאד מזדהה עם מה שכתבת. אני נפגעתי ב-מי"ה אולם ההתפרצות האמיתית היתה לאחר שירות מילואים ברמאלה בשנת 1991 .התחתנתי ב-1983 בתחילה התנהלו חיינו בהרמוניה מוחלטת,היינו זוג שמשלים אחד את השני.לאחר ההתפרצות השתנו חיינו מהקצה אל הקצה איבדתי שליטה בעצמי לעיתים קרובות שברתי וניתצתי כל דבר שהיה בדרכי. בעבודה התפרצתי על הממונים עלי ולא אחת הייתי צריך לחפש עבודה חדשה. אף אחד לא ידע מה קורה לי כי הסתרתי את הסיבות מפני כולם ולא הסכמתי ללכת לטיפול.כי התביישתי ולא היה לי אמץ לספר את ה"סוד הנורא". כשבאו הילדים והדבר נמשך,לא נותרה ברירה ולמען שלומם של הילדים הסכמתי ללכת ליעוץ עם פסיכולוג לילדים שייעץ לנו מה לעשות כדי שהילדים לא יפגעו. הפסיכולוג הבין מהר מאד שאני סובל מהלם קרב והפנה אותי לטפול של משרד הבטחון.היום אני מטופל ע"י פסיכיאטר, פסיכולוג,וטיפול משפחתי ולוקח 14 כדורים ביום.מצבי האלים השתפר מאד והיום אני נסבל פיזית,אולם התרומה שלי כראש משפחה אינה שווה הרבה ורוב המטלות נופלות על זוגתי. במבט לאחור אני חייב הרבה מאד לאשתי,שתבדל לחיים ארוכים,על כל הסבל והיסורים שהסכימה לקחת על עצמה ולהשאר לצידי, לדעתי, יש תפקיד מאד חשוב לבת זוגו של הלום קרב במאבק היום יומי שלו לחיים נורמליים.וחשוב מאד לדעת לשמור על התא המשפחתי ע"י דאגה לא רק לשלומו של הלום קרב אלא גם לשלומה של זוגתו.שלומה הגופני והנפשי.

לא מוצאת סיבה להתנצלות,כבר הערתי שכדאי לעקוב אחרי תכתובות ישנות, כמה פעמים אדם צריך לשוב ולספר את הדברים? אולי כדאי שתשמור את הדברים ב"המסמכים שלי" ותוציא ותמחזר אותם מידי פעם לפי הצורך שבוע טוב.

צביקה שלום, אני חושבת שצריך לא מעט אומץ לעשות את מה שעשית. להקשיב לסובבים/ות, להקשיב לעצמך, להרגיש את הכאב ולבוא ולקרוא לדברים בשמם. אלו הן יכולות שאם הלומים נוספים פה היו מנסים להשתמש בהן, היו עושים טוב קודם כל לעצמם. הנוקשות של הגברים פה , שמלווה בציניות, לעיתים ממש בזולות אין סוף, עושה עוול גדול לעצמם , לנשותיהם שלהן הם כה זקוקים מעבר להצהרות המאצואיסטיות הפשטניות. אז שיהיה לך המון טוב , מירב

מכתב כל כך יפה ....והתגובות עליו.........אוף....כל כך אלימות וזה עוד אחרי המכתב שלך עצמך לפני כמה ימים בזכות הכבוד ההדי לכותבים האחרים????? באמת לא יפה!!!