להתיידד עם הפחד

מסתבר שאחד הפחדים שהכי מפחידים אותנו הוא הפחד עצמו. זה מדהים איך כל אדם לוקח את הפחדים שלו כמובנים מאליהם. עד שלעיתים מביטים הצידה ורואים אדם אחר, שפוחד ממשהו שעבורנו איננו מעורר רגשות פחד מיוחדים, ואז נפתחת פירצה להבין שפחד אמנם הינו טבעי, ואף חשוב(כמו שלי כתבה)אך עד כמה הוא ינהל לנו את החיים כבר תלוי בדרך ההתמודדות שלנו איתו. ברגע שהבנתי שהפחדים שלי אינם איזו אמת אוביקטיבית אלא פרשנות שלי לדברים הבנתי גם שנמצא בידיי המפתח להתמודד עם הפחד. ואז לאט לאט למדתי שישנן דרכים רבות . אישית אני מעדיפה להביט לו בעיינים, להזמין אותו להתקרב, ולנהל איתו שיחת הכרות, זה אולי נשמע מנותק, אבל זו הדרך בה אני מתקרבת ומקרבת אותו אלי ומצליחה לחיות איתו מבלי שינהל אותי בלי סוף. חשוב לי להבין מה עומד מאחוריו(הפחד)מן נסיון להבין למה יצרתי אותו מלכתחילה, מה הוא משרת עבורי, ולמה אני בוחרת להשאיר אותו לידי . אני מאמינה שברגע שנוגעים בו, ולא בוחרים ממנו, הוא תופס מידות אנושיות ואז קל יותר לחיות לצידו. שבת שלום.

בוקר טוב מירב היקרה ואיך בדיוק מגיעים לזה חלילה לא מנסה לפגוע אולי קצת יותר קל למי שנותן עצות מהצד הענין לא פשוט כפי שנראה כשזה בא אז זה בא ושום תרגילי נשימה או כל דבר אחר לדעתי או לפחות לי לא עוזרים וכל מילה מיותרת בבית רק עושה יותר גרוע אז אני לפחות נכנס לחדר ויש מסר מיוחד שאומר עכשיו אני לבד וכך אני רוצה וצריך (למודים מהעבר) אז לפעמים זה יום או יומיים ולפעמים חודשיים ויותר אז באמת אם יש לך ולמי מכן מרשם טוב באמת שאקבל בכייף כי היום בא לי ללכת לשחות

נראה לי שכבר מצאת את הדרך שלך, להסתגר לבד בחדר, לתת לכולם סימן שכך אתה רוצה וצריך ולחכות עד שיעבור זעם- זו גם דרך להתמודד עם הפחד. מכיוון שאתה כבר יודע שזה עובר אז כשאתה לבד תקשיב טוב לגוף שלך ותזרום עם תחושת הפחד. אין ספק שזה לא קל, אבל כמו ילד שיושב על רכבת הרים גדולה ומפחידה- אותן תחושות פחד ברגע שרואים בהן "כיף"- כבר הופכות לכיף. בעצם עולים על המתקנים המפחידים האלה בשביל תחושת הפחד ואח"כ ההשתחררות ממנו שזה "כיף". גם כולנו אם נוכל להפוך את הזמן הזה של דפיקות לב מואצות- בעינינו יהיה כיף- תחושה שאנחנו חיים ומגיבים- הפחד מהפחד יעלם.

אני מסכים עם יהודה. כשזה בא אני מסתגר,מתנתק מהסביבה הקרובה כדי לא לגרום נזק ונכנס להמתנה עד יעבור זעם.