פורום טראומה - לרותי ולא.ב.צ. ולכולם (ה)

בוקר טוב, הפורום שלנו שונה מפורומים אחרים ברשת האינטרנט. זה איננו פורום לייעוץ בנושאי טראומה והלם-קרב, והוא אינו מבוסס על שאלות ותשובות. בבסיסו, הפורום שלנו הוא קבוצת תמיכה, המשמשת כבית קבוע לכל מי שסובל מטראומה או מפוסט טראומה. רוב חברי הפורום הזה אינם משתתפים בו באופן פעיל, והם קוראים את ההודעות מבלי להגיב עליהן. מספר קטן של חברים משתתפים בפורום באופן פעיל מאז הקמתו, ושומרים על יחודו. מספר קטן עוד יותר של משתתפים מנסים לחבל בפורום שלנו, ולהסיט אותו ממטרתו המקורית, ולעתים הם מצליחים בכך. התפקיד שלי, כמנהל הפורום, מיועד לשמור על אופיו של הפורום, לשמור על הקשר עם המשתתפים הקבועים, ולסייע להם לעזור לעצמם. הכוונה היא שאינני נמצא כאן כדי לתת תשובות, אלא כדי ליצור בפורום אווירה של תמיכה, וליצור מודל של תמיכה שיהפוך את המשתתפים בו לתומכים פעילים. זה תפקיד לא קל ומתסכל. זה מתסכל, משום שניהול פורום כזה דורש זמן רב, שלעתים אין לי, ומשום שפורום פתוח מקשה על משתתפיו לחשוף את עצמם בגילוי לב. זה קשה במיוחד, משום שאין כל אפשרות למנוע מאלו שמחבלים בפורום להשתתף בו, ולהפר את אמנת הפורום. למרות התסכול, שלי ושל משתתפים אחרים בפורום, חשוב מאוד לשמור על קיומו. דווקא המצב הקשה הזה של הפורום, הוא מה שמאפיין יותר מכל את מצבם של הלומי-הקרב והפוסט-טראומטיים. כאן, כמו בחיים ה'אמיתיים', אנו חושפים את חולשותינו, וכמעט תמיד יש מי שמנצל זאת לרעה. כאן, כמו בחיים ה'אמיתיים', אנחנו יכולים לגלות רגישות לאחרים, ובו-בזמן להפוך גם לאלימים ולחסרי סבלנות. בניגוד ל'חיים האמיתיים', כאן, בפורום שלנו, גם כאשר הכל נראה אבוד, וגם כאשר אי-אפשר לעצור את המטרידים האלימים, וגם כאשר לנו עצמנו קשה עד כאב, הפורום תמיד ממשיך לשמור על מקומו כבסיסי יציב ובטוח. עצם הידיעה, שהפורום ימשיך להתקיים, מעניקה גם לאלו שאינם משתתפים בו כוחות, בזמן שאין להם כל מקום אחר להיעזר בו. אני מקווה שבעתיד נצליח לגייס תקציב להקמתו של אתר מיוחד לנפגעי פוסט-טראומה, שבו נקיים פורומים סגורים בססמאות, כקבוצות תמיכה טיפוליות. גם כאשר נצליח בכך, נמשיך לשמור על הפורום הזה כאולם הכניסה אל הפורומים הסגורים. כאן, במקום שכל אחד יכול להתבטא כרצונו, יוכלו משתתפים חדשים לפגוש את בעלי-הנסיון, ולהתנסות בקשר עם אחרים, הדומים להם. לאחרונה הצטרפו אל הפורום שלנו מעט מנשות הלומי-הקרב, וזו התפתחות חשובה ביותר. השתתפותן של הנשים מאפשרת התמודדות עם השאלות הבוערות ביותר, וגם הקשבה הדדית, שלא תמיד מתאפשרת בבית. אני יודע, שלחלק מן המשתתפים והמשתתפות החדשים, קשה להתמיד באווירה הלא-קלה של הפורום, שבה לעתים אינם זוכים לתגובות מהירות וענייניות על הודעותיהם, ולעתים נתקלים גם באלימות. ושוב, גם כאן יש נקודה של אור. אני בטוח שהנשים מכירות את התגובות האלו מחייהן היומיומיים, ושהן מסוגלות להמשיך, גם בפורום, למרות ההפרעות. אני מזמין אתכן לא לוותר ולא להתייאש, ולהמשיך להעלות כאן את הנושאים החשובים שהבאתם אתכן. כוחו של הפורום שלנו איננו בפתרון קל ומהיר של בעיות, אלא בסבלנות וביכולת ללמוד להחזיק מעמד למרות הכל, ולשמור על קרן האור המלווה אותנו כאן כבר יותר מעשרים חודשים. אני מזמין משתתפים חדשים, הזקוקים לתגובה אישית או רוצים להציע הצעות, לפנות אלי באופן ישיר באמצעות הדואר האלקטרוני (על-ידי לחיצה על שמי, המסומן בכחול). שיהיה יום טוב לכולנו, דרור